הורות

פערים דתיים בזוגיות לא מתחילים בשבת, בכשרות או בלבוש. הם מתחילים במפגש בין שני עולמות. כששני אנשים בוחרים לחיות יחד, הם מביאים איתם תפיסות חיים,

המציאות הביטחונית בישראל אינה פשוטה. בשנים האחרונות כולנו מבוגרים וילדים חיים בתוך מרחב מתוח, מאיים, לא צפוי. אזעקות, חדשות ברקע, שיח ציבורי טעון, שגרה שנקטעת

כל הורה מכיר את הרגע הזה: הילד כועס, מתוסכל, לא קיבל משהו שרצה או שמע "לא" ובבת אחת משתטח על הרצפה. בכי, צרחות, סירוב לקום.

כשנולדים ילדים, משהו משתנה בעומק וגם נבנה מחדש. האהבה מתרחבת, אבל הזמן, הסבלנות והאנרגיה מצטמצמים. היום-יום מתמלא במשימות, לילות קצרים, סידורים אינסופיים, והזוגיות שפעם עמדה

אני אמא בת 22, חוגגת 22 שנות הורות. אתמול, כשהרהרתי בזה, הסתכלתי אחורה וצחקתי "קצת על, וגם עם", האמא הצעירה שהייתי אז. כמה חלומות, כמה

מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. נר ראשון של חנוכה, שעון חורף התחיל מזמן. הרבה יותר שעות של חושך, ומצווה להדליק את הנרות, להרבות

שנה קשה עברה ועדיין עוברת על כולנו כיחידים וכמדינה. שנה של המון אובדן, כאב, פחד, לחץ, עצב, והרבה לבד. שנה של ימי מילואים בלתי פוסקים

מעברים, כל החיים שלנו מלאים במעברים. מהגן לכתה א׳ החלפת כתות בתוך יסודי מיסודי לחטיבה מחטיבה לתיכון מתיכון לשירות וצבא משרות ללימודים לחתונה לעבודה וכו הרבה

״אמא אפשר כסף לשווארמה?״ ״אמא אני הולך לחברים וחוזר ב24 בלילה״ ״אמא אפשר כסף, אנחנו נוסעים לים״ ״אמא אני נוסע לטיול בצפון עם חברים לשלושה

הכל אני יכול בחופש הגדול… בפעם הראשונה שהסבו את תשומת ליבי למילים של השיר הזה הייתי די המומה. הייתי בטוחה תמיד שהשיר מדבר על חופש