הורות

האסימון הכי כואב, אבל הכי אמיתי, ומשחרר שנפל לי בחינוך הילדים בשלב כלשהו בדרך, הוא שאני לא יכולה לגרום להם להתנהג כמו שאני רוצה שהם

כשהתחתנתי היה לי קשה מאוד עם נקודה מסוימת בהתנהלות של גלעד בעלי. כשאני אומרת קשה מאוד,  אני מתכוונת שזה  היה לי ממש קשה, והייתי מאוד

בכל פעם שההורים שלי היו מגיעים אלינו לשבת, היה מתחיל ׳משא ומתן׳ ביני לבין אמא שלי. אמא רוצה להכין לשבת כמה שיותר. אני  רוצה שהיא

לכל אחד מאיתנו כהורים יש ילד שבתקופה מסוימת קשה לנו איתו מאוד, יש לנו רגשות קשים מאוד מולו. ובדרך כלל מה שיקרה זה, המון כעס

שירת הנוער שיר עתידנו שיר התחדשות בניין ועלייה מן הגולה ינהרו אחינו ארץ מולדת שבה לתחייה מי זה חולל הפלא – ארץ מולדת מי זה

"אני לא יכולה יותר אני צריכה שכפ"ץ וקסדה כדי להיכנס לשם. זאת מלחמה!" "מה את פוחדת? קטן עלייך! הם ילדים." "איזה ילדים? הם מפחידים אותי

בחוג הורים העלתה תהילה בעיה עם הבנות שלה. לתהילה  מאוד חשוב שהילדות יצאו בכל בוקר למוסדות החינוך כשהן מאושרות. לבושות היטב, מסורקות ומטופחות, ו… מחייכות.

ושוב מגיע חודש אלול שמציין בתרבות היהודית את הזמן לבחינה עצמית מחודשת. חשבון נפש, בקשת מחילה והחלטה בנוגע לשינויים. הבעיה שחשבון הנפש הזה מוביל לעיתים

ימי הולדת זהו אירוע משמח להורים ולילדים. שנה נוספת בה הילד גדל והתפתח, וכהורים זה ממלא אותנו אושר, אך לעיתים האירוע הזה הופך להיות מקור

שבועיים לתוך החופש הגדול, איפה זה פוגש אתכם? "עברו רק שבועיים והילדים כבר מטפסים על הקירות…!" או "מה, כבר עברו שבועיים…?" חוששים ודואגים? או דווקא