הורות

אני אמא בת 22, חוגגת 22 שנות הורות. אתמול, כשהרהרתי בזה, הסתכלתי אחורה וצחקתי "קצת על, וגם עם", האמא הצעירה שהייתי אז. כמה חלומות, כמה

מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. נר ראשון של חנוכה, שעון חורף התחיל מזמן. הרבה יותר שעות של חושך, ומצווה להדליק את הנרות, להרבות

שנה קשה עברה ועדיין עוברת על כולנו כיחידים וכמדינה. שנה של המון אובדן, כאב, פחד, לחץ, עצב, והרבה לבד. שנה של ימי מילואים בלתי פוסקים

מעברים, כל החיים שלנו מלאים במעברים. מהגן לכתה א׳ החלפת כתות בתוך יסודי מיסודי לחטיבה מחטיבה לתיכון מתיכון לשירות וצבא משרות ללימודים לחתונה לעבודה וכו הרבה

״אמא אפשר כסף לשווארמה?״ ״אמא אני הולך לחברים וחוזר ב24 בלילה״ ״אמא אפשר כסף, אנחנו נוסעים לים״ ״אמא אני נוסע לטיול בצפון עם חברים לשלושה

הכל אני יכול בחופש הגדול… בפעם הראשונה שהסבו את תשומת ליבי למילים של השיר הזה הייתי די המומה. הייתי בטוחה תמיד שהשיר מדבר על חופש

לא נעים לומר זאת בקול אבל מכל עבר מציפים אותנו בפרסומות, כתבות וטיפים שכל מטרתם "לעזור לנו לעבור את החופש הגדול בהצלחה". ברמה עקרונית זה

-"לעולם לא אהיה אמא עצבנית כמו אמא שלי". "רק לא להיות אמא שאומרת "לא" על כל דבר כמו אמא שלי" "אני אמא מפנקת ורכה,  לא

יש סוד בעולם. זה הסיפור של לג בעומר(ציטוט מסיון רהב מאיר)מה שאנחנו רואים במציאות הוא חלקי, יש פנימיות למציאות, ליחסים, למילים ולהתנהגויות שלנו. ובעיני הן

כולנו רוצים לפתח עצמאות אצל הילדים שלנו, לבנות בהם יכולת ועמוד שדרה. הדבר העיקרי שעוצר אותנו, הוא שקשה לנו להפנים: זה לא רע שיהיה לילד