הורות

חלוקת התעודות מתקרבת, ולחלק מאיתנו זאת נקודה לא פשוטה מול הילדים שלנו. אנחנו מסתכלים על ההערות והציונים ועולים מתוכנו רגשות קשים של אכזבה, כשלון חינוכי,

תקופה של אסיפות הורים ועוד רגע תעודות. אני מכירה את התחושה שלשבת מול המורה ולשמוע דברים לא פשוטים על הילד שלך, לכל אחד מאיתנו זה

תראו את כל החיילים המדהימים האלה שנלחמים בחזית, כמה צרות הרבה מהם עשו להורים שלהם בגיל הילדות וההתבגרות, כמה מהם הועפו מבית ספר, כמה ההורים

לאחרונה בהליכה שלי בים, ניסיתי לחשוב על מה ששואלים אותי הרבה אנשים, למה גישת שפר? מה יש בגישה הזו שאת כל כך מאמינה בה? אז

האסימון הכי כואב, אבל הכי אמיתי, ומשחרר שנפל לי בחינוך הילדים בשלב כלשהו בדרך, הוא שאני לא יכולה לגרום להם להתנהג כמו שאני רוצה שהם

כשהתחתנתי היה לי קשה מאוד עם נקודה מסוימת בהתנהלות של גלעד בעלי. כשאני אומרת קשה מאוד,  אני מתכוונת שזה  היה לי ממש קשה, והייתי מאוד

בכל פעם שההורים שלי היו מגיעים אלינו לשבת, היה מתחיל ׳משא ומתן׳ ביני לבין אמא שלי. אמא רוצה להכין לשבת כמה שיותר. אני  רוצה שהיא

לכל אחד מאיתנו כהורים יש ילד שבתקופה מסוימת קשה לנו איתו מאוד, יש לנו רגשות קשים מאוד מולו. ובדרך כלל מה שיקרה זה, המון כעס

שירת הנוער שיר עתידנו שיר התחדשות בניין ועלייה מן הגולה ינהרו אחינו ארץ מולדת שבה לתחייה מי זה חולל הפלא – ארץ מולדת מי זה

"אני לא יכולה יותר אני צריכה שכפ"ץ וקסדה כדי להיכנס לשם. זאת מלחמה!" "מה את פוחדת? קטן עלייך! הם ילדים." "איזה ילדים? הם מפחידים אותי