הורות

שירת הנוער שיר עתידנו שיר התחדשות בניין ועלייה מן הגולה ינהרו אחינו ארץ מולדת שבה לתחייה מי זה חולל הפלא – ארץ מולדת מי זה

"אני לא יכולה יותר אני צריכה שכפ"ץ וקסדה כדי להיכנס לשם. זאת מלחמה!" "מה את פוחדת? קטן עלייך! הם ילדים." "איזה ילדים? הם מפחידים אותי

בחוג הורים העלתה תהילה בעיה עם הבנות שלה. לתהילה  מאוד חשוב שהילדות יצאו בכל בוקר למוסדות החינוך כשהן מאושרות. לבושות היטב, מסורקות ומטופחות, ו… מחייכות.

ושוב מגיע חודש אלול שמציין בתרבות היהודית את הזמן לבחינה עצמית מחודשת. חשבון נפש, בקשת מחילה והחלטה בנוגע לשינויים. הבעיה שחשבון הנפש הזה מוביל לעיתים

ימי הולדת זהו אירוע משמח להורים ולילדים. שנה נוספת בה הילד גדל והתפתח, וכהורים זה ממלא אותנו אושר, אך לעיתים האירוע הזה הופך להיות מקור

שבועיים לתוך החופש הגדול, איפה זה פוגש אתכם? "עברו רק שבועיים והילדים כבר מטפסים על הקירות…!" או "מה, כבר עברו שבועיים…?" חוששים ודואגים? או דווקא

חוקרי מדעי החברה מכנים את המציאות שלנו כפוסט מודרניזם המתאפיין באינדיבידואליזם. מילים מפוצצות שלכאורה לא אומרות לנו כלום. אבל בעצם, מתארות בצורה מדויקת להפליא את

29.6 הוא תאריך בו הדריכות הנפשית מגיעה לכוננות שיא. בידיעה, שמעכשיו צריך לקחת נשימה גדולה, מלאה בסבלנות, יצירתיות ואהבה, שתחזיק אותנו שפויים, לחודשיים הבאים.  

בחג שבועות האחרון החלטתי לחגוג אחרת, בחרנו לקחת דירה בשכונת נחלאות, להתבשם מבתי כנסת הירושלמים, לשמוע שיעורים של כל הידועים, להרגיש צעירים ולחוות חיים אחרים

החופש הגדול בפתח. הילדים בשמחה וששון סופרים את הדקות. ההורים בבהלה וחשש. מה יהיה ללא המסגרות לילדים. מה הם יעשו והחשש הכי גדול של ההורים