אנחנו משקיעים בילדים יותר מאי פעם. קוראים ספרים, הולכים להדרכות הורים, משתתפים בסדנאות ומנסים לעשות הכול נכון. אז למה כל כך הרבה הורים עדיין מרגישים מותשים, מתוסכלים וחסרי אונים? ולמה דווקא בדור שבו יש לנו כל כך הרבה ידע על חינוך ילדים, הביטחון שלנו כהורים הולך ומתערער?
במרכז שפר אנחנו פועלים זה כ-16 שנים בתחומי ההורות, הזוגיות והמודעות העצמית, ומציעים לימודים והכשרות מקצועיות המבוססים על גישת שפר. לאורך השנים צברנו ניסיון בליווי הורים, זוגות ואנשים המעוניינים ליצור שינוי משמעותי במערכות היחסים שלהם. מהניסיון שלנו, לא תמיד חסרים להורים כלים או ידע. לעיתים דווקא העומס של העצות, הציפיות והחשש לטעות גורם להם לאבד את הביטחון בסמכות ההורית שלהם.
בשיחה עם רותי לבייב, אני מיטל חדד מסורי, מנכ"לית מרכז שפר, מסבירה מדוע הורים רבים מרגישים שאיבדו את הסמכות שלהם, מה עומד מאחורי מאבקים חוזרים עם הילדים, ואיך שינוי בדרך שבה אנחנו מפרשים את התנהגות הילדים יכול להשפיע על האווירה בבית. במאמר זה אני אשתף בתובנות מהשיחה, בדוגמאות מהעבודה שלנו עם הורים ובעקרונות של גישת שפר, שמציעה להתחיל את השינוי דווקא בנו.
מוזמנים גם לצפות בשיחה ביני לבין רותי לבייב>>
למה דווקא היום כל כך קשה להיות הורים?
אנחנו חיים בדור שבו הורים יודעים על חינוך ילדים יותר מאי פעם. יש אינספור גישות, מחקרים, ספרים, פודקאסטים והדרכות הורים.
אנחנו מתייעצים, משקיעים, חושבים על כל מילה שאנחנו אומרים לילדים ומנסים להימנע מטעויות.
ובכל זאת, הורים רבים מסיימים את היום בתחושה שהם נכשלו.
הילדים לא מקשיבים. צריך לבקש כל דבר עשר פעמים. כל בקשה פשוטה עלולה להפוך לוויכוח, וההורים מוצאים את עצמם צועקים, כועסים ומאיימים, למרות שהבטיחו לעצמם שלא יהיו כאלה.
איך הגענו למצב שבו ככל שאנחנו משקיעים יותר בהורות, אנחנו מרגישים פחות בטוחים בה?
בשיחה עם רותי לבייב בפודקאסט שלה, אני מציעה להסתכל על השאלה הזאת מזווית אחרת.
"אם את שואלת אותי מה לקחו לנו כהורים ולמה היום אנחנו סובלים ממש, זה את הביטחון בסמכות."
בעיני, הבעיה אינה בהכרח מחסור בכלים לחינוך ילדים, אלא המקום הפנימי שממנו אנחנו ניגשים להורות.
סמכות הורית לא נעלמת. הביטחון שלנו בה כן
אחד המשפטים שהורים מרבים לומר הוא: "אין לי סמכות על הילדים שלי".
אבל בגישת שפר אנחנו מציעים הבחנה חשובה: הסמכות ההורית אינה משהו שהילד מעניק לנו, ולכן הוא גם לא יכול לקחת אותה מאיתנו.
אנחנו ההורים. האחריות להוביל את הבית נמצאת בידינו.
מה שעלול להיעלם הוא הביטחון שלנו בסמכות הזאת.
הורים רבים מגיעים להורות עם רשימה ארוכה של פחדים: לא לפגוע בילד, לא לחזור על הטעויות של ההורים שלהם, לא לצעוק, לא להחמיר מדי, לא לוותר מדי.
הכוונות טובות, אבל בתוך כל הניסיון לעשות את הדבר הנכון, משהו בביטחון הפנימי שלנו מתערער.
אנחנו כבר לא בטוחים בעצמנו.
ואז, גם כשאנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו רוצים שיקרה בבית, אנחנו לא תמיד מצליחים להוביל לשם.
גישת שפר, העוסקת בהורות, זוגיות ומודעות, מתמקדת לא רק במה שההורים אומרים ועושים, אלא במחשבות, באמונות ובפרשנויות שמלוות אותם.
לפי הגישה, ילדים מושפעים לא רק מהמילים שאנחנו אומרים, אלא גם מהעמדה הפנימית שמתבטאת בהתנהגות שלנו.
למה הילד מקשיב בדבר אחד ומתנגד בדבר אחר?
אני מביאה דוגמה פשוטה מסדנאות ההורים של מרכז שפר.
אני שואלת את המשתתפים: לכמה מכם יש ילד שחוזר הביתה ולא שם את התיק, הנעליים או המעיל במקום?
כמעט כל הידיים מורמות.
ואז מגיעה שאלה אחרת: במשפחות ששומרות כשרות, לכמה ילדים יש ויכוחים חוזרים על אכילת קורנפלקס עם חלב בצלחת בשרית?
בדרך כלל, אף יד אינה מורמת.
איך זה ייתכן?
אותו הורה. אותו ילד. בבית אחד יש מאבק יומיומי על התיק שנזרק בכניסה, ובנושא אחר הילד משתף פעולה בלי ויכוח.
ההבדל, לפי גישת שפר, אינו רק בחשיבות הכלל אלא בעמדה הפנימית של ההורה.
במקומות שבהם משהו מובן לנו מאליו, אנחנו לא עסוקים במאבק. אין לנו צורך להוכיח, לשכנע או לנצח.
אבל כשהילד זורק את התיק, עלולות להתעורר מחשבות אחרות:
"למה הוא לא מתחשב בי?"
"כמה פעמים אני צריכה לבקש?"
"אולי אני דורשת ממנו יותר מדי?"
"הוא פשוט לא סופר אותי."
ואז התגובה שלנו כבר אינה רק לתיק שנמצא על הרצפה. אנחנו מגיבים גם לפרשנות שלנו להתנהגות הילד.
וזו נקודה מרכזית בגישת שפר: לפעמים מה שמערער אותנו אינו המעשה של הילד, אלא המשמעות שאנחנו נותנים לו.
הילד מתחצף? אולי ההתנגדות היא לא נגדכם
אחד האתגרים הגדולים בהורות הוא התמודדות עם ילד שמתנגד שוב ושוב.
הוא מסרב לבקשות, מתחצף, מתווכח, ולעיתים נדמה שכל דבר קטן הופך למלחמה.
התגובה הטבעית של הורים רבים היא להפעיל יותר כוח: לדבר בתקיפות, להעניש, לאיים או להסביר שוב ושוב למה ההתנהגות אינה מקובלת.
אבל מה קורה כשהתגובות האלה לא עוזרות?
בגישת שפר אנחנו מציעים להבין את ההתנגדות דרך הצורך של הילד בקשר ובשייכות.
"הילד המתנגד הוא לא נגדכם, הוא בעדכם", אני מסבירה.
לפי התפיסה הזאת, לעיתים נוצרת בין ההורה לילד דינמיקה קבועה: הילד מתנגד, ההורה נפגע וכועס, והקשר ביניהם מתקיים שוב ושוב דרך העימות.
אני מדמה זאת לשני אנשים המשדרים על אותו תדר ברדיו.
הילד צועק, ההורה צועק בחזרה, ושניהם מוצאים את עצמם באותו מאבק מוכר.
השאלה אינה איך לגרום לילד להפסיק להתנגד, אלא איך ההורה יכול להפסיק להשתתף בדינמיקה הזאת באותה דרך.
חשוב להדגיש: זו פרשנות שאנחנו מציעעם גישת שפר להתנגדויות מסוימות, ולא הסבר בלעדי לכל התנהגות של ילד. ילדים יכולים להתקשות מסיבות רבות, והבנת הצרכים והנסיבות שלהם נשארת חשובה.
אז מה עושים כשהילד מדבר אלינו בזלזול?
כאן אני מציעה תרגיל מעשי מתוך העבודה בגישת שפר.
בוחרים ילד אחד, התנהגות אחת ושבוע אחד.
למשל, ילד שמדבר אלינו בחוצפה.
במקום להגיב באופן אוטומטי בכעס או בפגיעות, מדמיינים שיש לנו באוזן אוזנייה שמתרגמת את דבריו.
הילד אומר: "אמא, סתמי!"
אבל באוזנייה אנחנו שומעים: "אמא, אני רוצה להתקרב אלייך".
המטרה אינה להצדיק דיבור פוגעני או להתעלם ממנו, אלא לאפשר להורה לשנות את החוויה הרגשית שלו בתוך הסיטואציה.
במקום להרגיש מותקף, הוא יכול להישאר בעמדה אוהבת, בטוחה וברורה.
ואז אפשר לומר בפשטות: "מאמי, לא מדברים ככה לאמא".
בלי מלחמה. בלי דרמה. בלי צורך לנצח.
השינוי אינו מתחיל במשפט החדש שאמרנו לילד, אלא באופן שבו אנחנו רואים אותו.
זה לא אומר שכל התנגדות תיעלם בתוך שבוע. זה אומר שאפשר להתחיל לשנות את חלקנו במערכת היחסים, במקום לחזור שוב ושוב על תגובות שלא הועילו.
האם התפקיד שלנו הוא לגרום לילדים להיות מאושרים?
כשאני שואלת הורים מה התפקיד שלהם, רבים משיבים: "שהילד שלי יהיה מאושר".
מי מאיתנו לא רוצה ילדים מאושרים?
אבל כאן גישת שפר מציעה לשאול שאלה אחרת: האם אנחנו באמת יכולים להיות אחראים לאושר של אדם אחר?
הרי גם אנחנו, המבוגרים, לא תמיד מאושרים. אנחנו חווים אכזבות, כישלונות, ימים קשים ומצבים שלא מסתדרים כפי שרצינו.
אז למה אנחנו מנסים למנוע מהילדים שלנו כל חוויה כזאת?
"התפקיד שלי זה להכין אותו לחיים". ככה אני אומרת.
להכין ילד לחיים פירושו לאפשר לו להתמודד עם מצבים שלא הולכים בדיוק לפי התוכנית.
לא תמיד לקבל את התפקיד שרצה. לא תמיד להצליח בפעם הראשונה. לפעמים להתאכזב מחבר. לפעמים להסתדר עם אחיו גם כשקשה.
כהורים, אנחנו יכולים להיות שם, לאהוב, להקשיב ולעזור כשצריך, בלי למהר לפתור עבור הילדים כל קושי.
כי לצד הרצון להגן עליהם, חשוב גם להעביר להם מסר אחר:
אנחנו מאמינים בכם. אנחנו מאמינים שיש לכם כוחות להתמודד.
כשהילד הופך למרכז הבית, מה קורה למשפחה?
אחד הנושאים שעלו בשיחה עם רותי לבייב הוא המחיר שמשפחות משלמות כשהכול סובב סביב צורכי הילדים ורצונותיהם.
יש הורים שלא יוצאים בערב כי הילדה לא מוכנה להישאר עם בייביסיטר. יש זוגות שכמעט לא מבלים יחד כי כל הזמן והמשאבים מופנים לילדים. יש משפחות שבהן כל סדר היום נקבע לפי החשש שהילד יתאכזב או יתקשה.
חשוב להבחין בין התחשבות אמיתית בצרכים של ילד לבין מצב שבו ההורים מרגישים שאין להם אפשרות להוביל את חייהם.
אני לא טוענת שהורות לא דורשת ויתורים. להפך, היא מתארת שנים שבהן גידול הילדים דרש ממנה לוותר על דברים שרצתה לעשות.
אבל יש הבדל בין ויתורים שאנחנו בוחרים בהם כחלק מהחיים לבין תחושה שאנחנו נמחקים בתוך ההורות.
כשלהורים טוב יותר, כשיש להם מקום גם לעצמם ולזוגיות, כל הבית יכול להרוויח מכך.
הילדים אינם צריכים לשאת באחריות לאושר של הוריהם, בדיוק כפי שההורים אינם יכולים להיות אחראים לכל תחושה של ילדיהם.
הילד הוא לא חלון הראווה של ההורים
עוד רעיון מרכזי בשיחה הוא ההפרדה בין הבחירות של הילדים לבין הערך שלנו כהורים.
הילד הצליח בלימודים? אנחנו גאים.
הילדה קיבלה תעודה מצטיינת? אנחנו מאושרים.
אבל מה קורה כשהילד לא מצליח? כשהוא מתנהג באופן שלא תואם את הערכים שלנו? כשהוא בוחר אחרת ממה שקיווינו?
האם זה אומר שנכשלנו כהורים?
בגישת שפר מזמינים אותנו להשתחרר מהתפיסה שהילדים הם ההוכחה להצלחה או לכישלון שלנו.
אנחנו יכולים להורות דרך, ללמד, להציע, להוביל ולהאמין בילדים שלנו. אבל הבחירות שלהם אינן בשליטתנו המלאה.
כשאנחנו מבינים את ההפרדה הזאת, אנחנו יכולים להיות פחות עסוקים במה ההתנהגות של הילד אומרת עלינו, ויותר פנויים לראות את הילד עצמו.
לא כפרויקט שצריך להצליח, אלא כאדם שאנחנו מלווים בדרך שלו.
הורות היא הובלה, לא שליטה
"קוראים לנו הורים, לא גורמים", אני תמיד אומרת.
זהו אחד המשפטים שמסכמים את התפיסה שלנו בגישת שפר.
הורה יכול להראות דרך. הוא יכול להצביע על שביל, להעביר ערכים, לשתף בניסיון החיים שלו ולהיות דמות מובילה ומשמעותית.
אבל הוא לא יכול להבטיח שהילד תמיד יבחר ללכת באותה דרך.
וככל שאנחנו עסוקים יותר בניסיון לשלוט בבחירות של הילדים, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במאבקים בלתי פוסקים.
ההובלה ההורית אינה דורשת מאיתנו להיות נוקשים או מרוחקים. היא דורשת מאיתנו להיות ברורים, בטוחים ואוהבים.
לא להתבלבל בין אהבה לבין ויתור על המקום שלנו כהורים.
ולא להתבלבל בין סמכות לבין הצורך לנצח בכל ויכוח.
מותר לנו לטעות בהורות
אולי אחד המסרים המשחררים ביותר בשיחה הוא שלא צריך להיות הורים מושלמים.
אנחנו נטעה. לפעמים נאבד סבלנות. לפעמים נגיב בצורה שלא רצינו. לפעמים נגיד משהו שנתחרט עליו.
וזה חלק מהחיים.
אפשר לבקש סליחה. אפשר לתקן. אפשר ללמוד ולנסות אחרת בפעם הבאה.
הניסיון לגדל ילדים בלי לעשות אף טעות עלול להפוך את ההורות למסע מתיש של פחד ואשמה.
אבל ילדים אינם זקוקים להורים שלא טועים לעולם. הם זקוקים להורים שלוקחים אחריות, אוהבים אותם וממשיכים להוביל גם כשלא הכול מושלם.
איך מתחילים שינוי אמיתי בהורות?
כשאנחנו מחפשים הדרכת הורים, אנחנו בדרך כלל רוצים לדעת מה לעשות עם הילד.
איך לגרום לו להקשיב? איך להפסיק את המריבות? איך להתמודד עם חוצפה? איך לגרום לאחים להסתדר?
גישת שפר מציעה להתחיל בשאלה אחרת:
מה קורה בתוכי כשאני פוגש את ההתנהגות של הילד שלי?
מה אני חושב עליו באותו רגע?
האם אני מאמין שהוא רוצה לשתף איתי פעולה, או שאני בטוח שהוא נגדי?
האם אני רואה ילד טוב ומסוגל שמתמודד עם קושי, או ילד שאני צריך כל הזמן לתקן?
האם אני מוביל מתוך ביטחון, או מגיב מתוך פחד, אשמה ופגיעות?
וזה בדיוק המקום שבו מתחילה העבודה בגישת שפר.
לא עוד אוסף של משפטים נכונים לומר לילדים, אלא תהליך של שינוי תפיסתי, שמאפשר לנו לפגוש את עצמנו, את הילדים ואת מערכות היחסים שלנו ממקום אחר.
כפי שאני מסכמת בשיחה:
"זה לא פטנטים, זה לא טיפים, זה מהות."
רוצים להכיר את גישת שפר לעומק?
במרכז שפר אנחנו מאמינים ששינוי משמעותי במערכות היחסים מתחיל בשינוי העמדה הפנימית שלנו. מתוך התפיסה הזאת פיתחנו לאורך השנים מסלולי לימוד ותוכניות המאפשרים להעמיק בגישת שפר וליישם את עקרונותיה בתחומי החיים השונים.
בין המסלולים שלנו תוכלו למצוא אצלנו: קורס הדרכת הורים, המתמקד בחיזוק הביטחון ההורי ובבניית קשר מיטיב עם הילדים, לימודי ייעוץ זוגי העוסקים בהבנת הדינמיקה הזוגית וביצירת שינוי במערכות יחסים, לצד לימודי ייעוץ מודעות עצמית והנחיית סדנאות זוגיות המאפשרים להתבונן מחדש בדפוסי החשיבה וההתנהגות שלנו.
נקודת פתיחה נוספת להיכרות עם הגישה היא התוכנית "להתחיל מבראשית", שבה לומדים להתבונן מחדש על ההורות, הזוגיות והיחסים עם עצמנו, ולגלות אפשרות לחיים עם יותר ביטחון, אמון ושיתוף פעולה.
מוזמנים להכיר את התוכנית ואת מגוון מסלולי הלימוד והסדנאות של מרכז שפר, ולמצוא את הדרך המתאימה לכם להעמיק בגישה.
הכתבה מבוססת על שיחה ביני מיטל חדד מסורי, מנכ"לית מרכז שפר לרותי לבייב. הדברים מציגים את תפיסת גישת שפר ואינם מהווים תחליף לייעוץ מקצועי מותאם אישית במצבים הדורשים זאת.
שאלות ותשובות
האם אפשר לגרום לילד להקשיב לנו?
בגישת שפר אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאין לנו שליטה על אדם אחר, גם לא על הילדים שלנו. לכן המטרה שלנו אינה לגרום לילד להקשיב, אלא לגדל ילד שרוצה להקשיב ולשתף פעולה. הדרך לשם מתחילה בשינוי העמדה הפנימית שלנו כהורים ובחיזוק הביטחון שלנו בסמכות ההורית.
מה עושים כשהילדים לא משתפים פעולה?
במקום לחפש עוד דרך לשכנע, לאיים או להפעיל לחץ, גישת שפר מזמינה אותנו להתבונן בדינמיקה שנוצרה בינינו לבין הילדים ובמקום שממנו אנחנו פועלים כהורים. אנחנו לא יכולים לבחור במקומם, אבל אנחנו יכולים להוביל, להשפיע ולשנות את העמדה שלנו בתוך מערכת היחסים.
