פסח, חירות
הוא יושב אצלי בחדר עצוב,
רוצה להרגיש משוחרר, לצאת מהתקיעות ומהסבך של החיים.
מנסה, מנסה אבל לא ממש מצליח.
ולמה?
"זה ממש לא תלוי בי!"
–
הם יושבים ומתלוננים על אנשים אחרים,
שברור לכולם שהם צריכים להתנהג אחרת:
"בעלי צריך יותר לעזור עם הילדים"
"השכנה צריכה להשגיח טוב יותר שהילדים שלה לא ילכלכו את הבניין"
" הבוס צריך להיות מתחשב יותר"
ובכלל,
"מזג האויר בירושלים קפוא מידי",
"והפקקים בבוקר זוועתיים"
"והילדים לגמרי פרזיטים! חושבים שהם בבית מלון!"
תחושת מחנק, מתח, כעס ועצבים.
נסיונות חוזרים ונישנים
נסיונות כושלים, אך בלתי פוסקים.
לשנות את האחר, את הבעל, את הילד ואפ' את ההורים.
שלא תביני לא נכון, אני ממש לא רוצה לשנות אותו:
"שישאר כמו שהוא אבל קצת אחרת…
קצת מתחשב יותר… מקשיב יותר…
עוזר יותר…
קצת אחרת.
וזה לא בדיוק "עובד" והשני נשאר כזה.
טוב, אז ננסה ללכת יפה, בחיוך, בעדינות,
אבל הוא ממש מתעקש להישאר כזה.
אבל אני לא מתייאש וממשיך לנסות…
ויש כאלו שעסוקים מרבית הזמן בלהתווכח עם המציאות.
ולגמרי מנסים לשכנע ש:
זה ממש לא צודק שהוא…
זה ממש לא פייר שהוא…
גם כתוב בתורה שהוא חייב…
ואיפה ואהבת לרעך כמוך – שלו?!
כמויות עצומות של אנרגיה אנו מוציאים
כשהדברים לא הולכים בדיוק כמו שאנחנו רוצים,
טולסטוי מייטיב להסביר זאת במשל נפלא:
"איש אחד יושב בביתו ולפתע מבחין שבחוץ מתחיל לרדת גשם.
לאט לאט הופך הגשם למטר זלעפות ולסערה של ממש – ברקים ורעמים ,
רוחות חזקות, מבול איום ונורא..
לתדהמתו מבחין האיש שהגג דולף והמים זורמים לביתו פנימה.
מה הוא עושה?
למרות הסערה העזה הוא יוצא מפתח ביתו.
נושא את עינייו השמיימה ומתחיל לכוון את תנועות העננים
וגם לנשוף קצת על הרוח שתסתלק.
קולו צועק לשמים: "היי ענן, זוז קצת שמאלה, שלא תהיה מעל הבית שלי.
ואתה ענן, גם אתה זוז קצת, אבל ימינה…"
מובן אילו נהגתם כמו האיש בסיפור היו באים סניטרים בחלוקים לבנים
ולוקחים אתכם לבית המרפא.
אבל, שואל טולסטוי, האין זה מה שעושים בעצם רוב האנשים?
בנפשם פנימה מתחוללת סערה גדולה,
והם במקום שייכנסו הביתה ויתקנו את הגג הדולף ,
כלומר ידאגו לנפשם, לשלוותם הפנימית,
יוצאים החוצה ומנסים לשנות את סביבתם.
(עד כאן מתוך חוג הקריאה)
ביירון קיטי בספרה ממליצה עבורינו:
"התעסקו בעניינים שלכם!"
כי כשאנחנו מתעסקים בעניינים של אחרים,
זה מערער את שלוותינו, גורם לנו להרבה סבל, לחץ, כעס ומתח מיותרים…
ומרוב שאנחנו עסוקים בדברים שאין לנו שליטה עליהם,
לא נשאר לנו אנרגיה וכוח, להשפיע על מה שאנחנו כן יכולים.
כמה שיעבוד אנו נמצאים במקום בו אנחנו חושבים
שהפיתרון ביידיים של הזולת.
כמה שיחרור זה לדעת שהפיתרון אצלך!
המפתח לשינוי בידיים שלך!
אנשים רבים סובלים , בגלל שהם עסוקים בענינים של אחרים
בגלל שהם חושבים שהפיתרון לא בידיים שלהם.
מה יאפשר לנו להרגיש חירות?
להבין שיש דברים שאנחנו לא יכולים לשנות
ולהתחיל להתעסק במה שיש לנו שליטה עליו.
החירות האמיתית נמצאת וקיימת במקום בו אנחנו לא תלויים
במה שמישהו אחר אמר או עשה,
ויש בסוף עוד מתנה קטנה,
כשאנחנו במקום הזה
שבו אנחנו מפסיקים להתווכח עם המציאות,
שבו אנחנו מפסיקים לנסות לשנות אחרים –
פתאום אנחנו מצליחים להשפיע על האנשים שסביבנו
פתאום משתנה לה "המציאות" של חיינו!
לעולם יש כ"כ הרבה טוב להציע
ביידים שלנו לקחת ולתפוס את הטוב!
לקחת אחריות
זוהי חירות אמיתית
וכל מה שנותר זה להתחיל לבחור
בלפתור בלהנהיג, בלהוביל את עצמנו.
ופשוט לדעת שזה ממש בידיינו!
מוזמנים לקרוא וקבל מידע נוסף אודות: