>

הרישום לכנס השנתי הדיגיטלי של מרכז שפר מתחיל ביום חמישי ה- 13.5 ב' בסיוון
מעוניינים שנשלח לכם מייל עם הרישום? השאירו לנו פרטים.

פיספסתם  את הכנס השנתי של שנה שעברה? ניתן לרכוש את המושבים
לפרטים נוספים לחצו כאן!

קורס דיגיטלי - המפתח לשינוי במערכות יחסים
לפרטים נוספים לחצו כאן

ללוח החוגים הנפתחים בקרוב ברחבי הארץ
כנסו ללוח החוגים

ליל הסדר – לעשות סדר במשפחה / דקלה יוספסברג

ליל הסדר זה בדרך כלל זכרונות מתוקים של התכנסות משפחתית חמימה, בני דודים ואוכל של סבתא, אבל היום זה לפעמים זמן של משפחתולוגיה צפופה משהו… מה מסדר אצלינו ליל הסדר במשפחה וגם בלב? | זמן של שייכות והמשכיות

למה בפסח, בניגוד לשאר החגים, אנחנו כל כך עסוקים בשאלת ה- "איפה אתם בליל הסדר" ומחשבים מי הגיע שנה שעברה ומי צריך להגיע השנה?

כי העובדה היא שחלקינו יעיד שזה הרבה פעמים משפחתולוגיה של התמודדות עם אמא שלנו הקשה או הלחוצה, עם אבא שיש לו הנהגות אחרות משל בעלי או עם החמות המתערבת, אבל למרות הכל, אנחנו בליל הסדר לא עם חברים או עם הרב, אלא עם המשפוחה דווקא, תהיה אשר תהיה.

מה יש בו, בליל הסדר, שמחייב דווקא את הפורמט המשפחתי?

 

והגדת לבנך

בליל הסדר אנחנו אוכלים "נהמא דמהמנותא", לחם אמונה ומספרים את סיפור יציאת מצרים הניסי כי בלילה הזה אנחנו אמורים ללמוד אמונה.

איך לומדים אמונה? 'וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם' (שמות יג, ח). הדרך המתוקנת היא מאב לבן.

הידיעה, שמדי שנה, בדיוק באותו התאריך, החל מיציאת מצרים, ישב אבא שלי וערך את אותו ליל הסדר עם אבא שלו שערך את הסדר עם אביו וכן הלאה, היא ההוכחה הניצחית שהדברים היו באמת: "כי כשנעתיק הדברים גם כן את הדבר לבנינו, ידעו שהיה הדבר אמת בלא ספק, כאילו ראהו כל הדורות, כי לא נעיד שקר לבנינו" (רמב"ן)  הדרך היחידה, אם כן, "לאמת" את ניסי מצרים, להתקרב לקדוש ברוך הוא וללמוד אמונה, היא דרך ההורים שלנו.

מהו הבסיס לקבלת אותה מסורת? מה יאפשר לנו לקבל מהם את אותה אמונה ולהעביר אותה לילדים שלנו? הקשר הטבעי והנכון עם ההורים. מצוות כיבוד הורים.

 

מהו כיבוד הורים אמיתי?

… "שידמה בעיניו שהוריו גדולים ונכבדי ארץ"… הם הגדולים והוא הקטן… ודרך משל, אם אדם הצילו מצרה גדולה או ממוות לחיים או חילצו ממצוקה כספית… הרי הוא מרגיש ומתייחס כלפיו ומכבד אותו כאילו הוא הגדול… ונכנע מפניו ואין לזה שייכות אם באמת הוא גדול ממנו במעלה או בחכמה… שזה עיקר הכיבוד" (הרב ניסים קרליץ שליט"א, "חוט שני")

בעצם כיבוד הורים הוא לאו דווקא מה עשיתי או איך דיברתי עם ההורים, אלא המיקום הנפשי הנכון מולם. ההרגשה של אני "מלמטה" והם מעליי. יחס כמו אל רב גדול או מלך, בלי לנסות לשנות או לחנך אותם ובלי לשפוט אותם.

העובדה שהוריי ילדו אותי, שלא לדבר על שאר הטרחות האינסופיות שטרחו עבורי, שנים רבות, מספיקה כדי שאכבד אותם ללא תנאי וללא קשר של מי הם הוריי. עוזרים לי או לא. מבינים אותי או לא. חילונים או דתיים. משכילים או עממיים.

 

שייכות והמשכיות

כשאנחנו מכבדים הורים ונושאים אליהם עיניים "מלמטה", אנחנו בעצם מתחברים ושייכים לשרשרת הדורות, אל אמא ואבא שהתחברו לסבא שהתחבר לאבא שלו וכן הלאה, עד אברהם אבינו, אדם ראשון ואל הקדוש ברוך הוא.

 

ליל הסדר הוא זמן-משפחה כי מהותו שייכות והמשכיות. אם אנחנו לא מכבדים מספיק את הורינו, את המקור שלנו, אנחנו גם תלושים מהשייכות אל עם ישראל ואל השם, אבל אם אנחנו שייכים בכבוד ובענווה אל ההורים, אנחנו מחוברים אל עם ישראל ואל הקדוש-ברוך-הוא והאמונה המסורה מדור דור.

 

 

והיה כי ישאלך בנך

אם הבנו שליל הסדר הוא מסירת לפיד האמונה. נשאלת השאלה איך עושים את זה? והתשובה גם כאן – כיבוד הורים. לחזור להיות "מלמטה", ילדים שלומדים ומקבלים מאמא ואבא.

למרות שלעיתים קרובות נדמה לנו שאנחנו חכמים ומתקדמים מהורינו, נופתע לראות שליל הסדר, ה-לילה שכל כולו קשר בין הורים לילדים – בנוי דווקא על שאלות הבנים! על הרצון ללמוד מההורים! הקושיות בתחילת הסדר, דרך השאלות ששואלים ארבעת הבנים וכלה בסיפור יציאת מצרים שעליו נאמר "והיה כי ישאלך בנך", מלמדות אותנו שהתשובות נמצאות בעצם אצל ההורים.

ליל הסדר הוא בדיוק המקום להוציא את החמץ, לפשפש בחורים ובסדקים ולהוציא את הגאווה מול ההורים. לנקות את כל האני יודעת יותר, מבינה יותר, טובה, חכמה, צדיקה יותר ולחזור להיות ילדה, שבדרך הטבעית, מקבלת מההורים ומעוניינת בעצתם.

אם נחזור להיות "מלמטה", ילדים "יונקים" – ההורים יחזרו להיות הורים מלאים בשפע של "חלב" לתת לנו… נתפלא לגלות שההורים שלי עמוסים ב ב"חלב המדויק לי", של עצות מצויינות, שאף פעם לא טרחתי לשמוע… מה קורה לאמא שרוצה להניק והבן לא רוצה? זה מאוד כואב… ליל הסדר, מספר לנו, שיש לשאלות שלנו, בכל עניין, כתובת מצוינת, הרבה לפני היועצים, הקואצ'רים והפסיכולוגים המדופלמים – ההורים שלנו!

 

אבל ההורים שלי חילונים… על איזו המשכיות את מדברת?

ההיררכיה המתוקנת היא פירמידה. "בשפיץ" נמצא השם יתברך, אחריו –הוריי, שותפיו, ובחלק הרחב שלה – אנחנו, כילדים. בעצם, בין השם לביני "יושבים" ההורים שלי, כך שכל קשר ביני לבין השם, חייב לעבור דרכם, וכל שפע שמשפיע לי הקדוש-ברוך-הוא, חיים, בריאות, גשמיות או רוחניות חייב "לעבור" ברוחניות, דרך הוריי, ולא משנה מי ומה הם.

זאת ועוד, בניגוד לסברה המקובלת, אם נחקור את בעלי התשובה, נגלה שרובם, עשו את הצעד האמיץ הזה דווקא בגלל מה שלמדו בבית ולא למרות… בעלי תשובה יעידו שגדלו על ערכים של חיפוש האמת, ענווה, כבוד או חברות וכשחזרו בתשובה, לא ניתקו את "השלשלת" אלא המשיכו את מה שראו מההורים, רק גדרו את הכל בהלכה ובהשקפה היהודית.

"לפני מספר שנים", סיפרה חברה בעלת תשובה, "כשלמדתי לעומק את נושא כיבוד ההורים, ראיתי עד כמה הוא משמעותי וניסיתי להיות "מלמטה", החלטנו, בעלי ואני להזמין את חמי וחמותי אלינו לליל הסדר. הוריי בעלי אינם שומרי מצוות ועד אותו היום סרבו לגמרי לכל הצעה שלנו להגיע לשבת או לחג, היום ברור לי למה… למרות שחמותי ואני היינו קרובות ומכבדות, מתחת לפני השטח, ב"לא מודע" זה כנראה נראה אחרת, באותה הפעם, הסכימו.

היינו מופתעים מהתשובה החיובית והתפללנו שנזכה לקיים מצוות כיבוד הורים בשמחה.

הכנתי להם דירת אירוח נקיה ומסודרת של השכנים, הצעתי להם את המיטות במצעים הכי חדשים ויפים שלי. והכי חשוב – בניגוד לפעמים הקודמות שבהן הייתי, "מלמעלה" מול חמותי, גם דתיה וצדיקה יותר וגם אשת חיל ועקרת בית למופת ש"מתחזקת" טוב ממנה את הבן שלה… החלטתי הפעם להיות "מלמטה", בתפקיד המשרתת. בעלי ביקש מחמי, שהגיע בכיפת "בר-מצווה" לבנה עם רקמת מגן דוד, לשבת בראש השולחן ואני פיניתי בשמחה את המקום הרגיל שלי בצד השני, לטובתה של חמותי.

במהלך כל הסדר הבאתי לה מים לנטילת ידיים, הגשתי ופיניתי והייתי עסוקה אך ורק בלשמח אותה. מפתיע לומר שבניגוד למה שדמיינתי, ה"מלמטה" הזה מאוד נעם לי. היה בו משהו מרגיע ואמיתי של "לחזור הביתה", למקומי הטבעי. לקראת סוף הסדר התפעלה חמותי. "אצלנו", אמרה בפרגון גלוי שלא שמעתי מעולם, "הילדים לא יושבים ומשתתפים כל-כך יפה בליל הסדר…". למחרת החג, צלצלה להודות וריגשה אותנו עד דמעות כשאמרה "עברתי חווייה יוצאת דופן, זה היה ליל סדר מדהים…" ואני הרגשתי שזכיתי, אולי לראשונה בחיי, באמת לכבד הורים. בליל הסדר הבא הייתה חמותי מאושפזת בבית החולים, עקב גילוי מחלה ומספר חודשים אחר כך נפטרה…"

למה ליל הסדר הוא מין "צ'ונט" משפחתי שכזה? כי זהו לילה של חיבור אל אבא שלי, דווקא, כדי להמשיך לחיבור אל אבא שבשמיים ולהעמיק בתוכי אמונה. אם "נחזור הביתה", ונבוא אל ליל הסדר "מלמטה" ובענווה, עשינו את ה- סדר, במשפחה ובלב, ונדמה שכולנו נצא מופתעים.

הפוסט הבא
חוגגים עצמאות/ חוה סנדרס
הפוסט הקודם
עבדים היינו?!? / צירה דויטש

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Fill out this field
Fill out this field
יש להזין אימייל תקין.

תפריט
Call Now Button