"האם יהיה לו קשה?" / נעמה אלפסי
לפני מספר שנים עברנו דירה .
מכל עבר פנו אלי חברים, שכנות טובות, בני משפחה ושאלו כיצד הילדים מגיבים למעבר, לאיזה ילד אני חוששת שיהיה קשה יותר להתמודד? ומה אני עושה כדי להכין אותם נכון להתמודדות. ככל שתאריך המעבר התקרב חשתי כיצד סף הלחץ והחרדה שלי הולך ועולה ואני שואלת את עצמי שוב ושוב: בחרנו נכון? אולי לא היינו צריכים לעבור? אולי זה יהיה לילדים קשה מדי? אולי היה יותר טוב לעבור למקום אחר? ועוד סימני שאלה רבים.
למזלי הרב אני נשואה לאיש רגוע ובטוח בעצמו ושיתפתי אותו בתחושות שלי. והוא בדרכו הרגועה, הזכיר לי שהוא עבר דירה בגיל צעיר מהעיר הגדולה לישוב בהקמה. מבית אבן לקראוון צפוף וקטן, עם הפסקות חשמל ומים לעיתים קרובות ועם חורף קשה רווי רוחות וקור. לא חששנו, ולא פחדנו, מצאנו במהרה חברים חדשים והסתגלנו לתנאים החדשים. הסיפור שלו עזר לי לחזור לפרופורציות ולהיזכר שבהחלט יש אופציה שהכל יהיה טוב. הרי תמיד בחיים יכול להיות קשה ויכול להיות קל יותר. החששות שלי לא הופכות את המעבר לקל יותר עבורי ולא מונעות מהקשיים אם יהיו, מלהתרחש. האם אוכל להרוויח משהו מבחירה בגישה רגועה שצופה את הטוב ולא חוששת? באופן אישי ברור כן. האם יש לדבר השפעה גם על הילדים?
אם נשאל את עצמינו מדוע מעבר מעורר בנו חשש נוכל לענות כי באופן טבעי כאשר מציאות מסוימת מוכרת לנו אנו חשים ביטחון. הביטחון נובע מהעובדה הפשוטה שאנו מכירים את המקום את הנפשות הפועלות את הדינמיקה בין האנשים. כאשר אנו עומדים בפני שינוי לכאורה קיים חשש שמשהו לא יזרום בדרך הטובה. האם השכנים יהיו נעימים? האם המורה תהיה טובה? האם הדינמיקה בין הילדים תהיה טובה? לשאלות האלה באופן טבעי אין שום דרך לקבל תשובות כי ישנם נתונים רבים שמשתנים, ורבים הדברים שאין לנו שליטה עליהם וכלל לא תלויים בנו.
אז מה ניתן לעשות? לעיתים אנו נאלצים לעשות את השינוי ולעיתים אפילו רוצים ובוחרים בו ובכל זאת חוששים.
נתקלתי בתמונה של מטפס הרים בנקודת היציאה לטיפוס על הר שאף אחד טרם הגיעו לפסגתו. כשהבטתי בו חשתי בביטחון שהמטפס ישיג את המטרה שהציב לעצמו. לא שאלתי את עצמי איך הוא יסתדר? מה יקרה לו? היה משהו במבט שלו בתמונה ששידר בטחון.
לעיתים החששות שלנו נובעים מהאופן בו אנו מתבוננים על ילדינו. אנו רואים לנגד עינינו את החולשה שלהם, השבריריות . שינוי נקודת המבט על ילדינו יאפשר לנו לחוות את המעבר ביתר קלות ולסמוך על הילדים שיוכלו להתמודד עם כל שינוי.
בטח אתם שואלים את עצמיכם: מה הקשר אלי? אז לי יהיה יותר קל אבל מה לגבי הילד? באמת המעבר עומד להיות קשה עבורו.
חשוב להבין כי הביטחון שאנו חשים יכול להועיל לאופן בו הילד חווה את המעבר. כאשר אני בוחרת להתבונן על הילד שלי כ"מטפס הרים מנוסה" הוא חש כי סומכים עליו ומכך מבין כי יש על מי לסמוך ובוטח בעצמו. הביטחון שלו בעצמו יועיל לו בכל התמודדות אם תהיה לו.
שינוי נוסף בנקודת המבט הוא שינוי ההסתכלות על המציאות. אם אני מתבוננת על המציאות כמאיימת ומעוררת חרדה הילד לומד כי ישנה אפשרות שהמעבר הזה טומן בחובו צרות, בעיות, קשיים. אך אם אני אבחר להתבונן על המציאות במבט חיובי של הזדמנויות חדשות חברויות חדשות, סקרנות, הילד שלי יראה וילמד ממני כי ניתן להתבונן על המעבר בעיניים כאלה.
דברים רבים במציאות סביבנו לא ניתנים לשינוי על ידינו אך שינוי נקודת המבט על המציאות, תמיד בידינו ובשליטתנו.
