כלים להתמודדות עם התקפי זעם אצל ילדים

כל הורה מכיר את הרגע הזה:
הילד כועס, מתוסכל, לא קיבל משהו שרצה או שמע "לא" ובבת אחת משתטח על הרצפה.
בכי, צרחות, סירוב לקום.
ואנחנו עומדים שם חסרי אונים.
נעים בין רחמים לכעס, בין מבוכה לאשמה.
עם מחשבות כמו:
"הוא לא יודע להכיל תסכול"
"אין לו גבולות"
"אולי אני לא אמא טובה"
"מה הבעיה שלו"

התקפי זעם הם מהאתגרים הנפוצים ביותר בהורות אבל בגישת שפר, הם גם אחד הרגעים המשמעותיים ביותר לשינוי אמיתי.
זאת לא גזירה, יש דרך לייצר שינוי אמיתי וטוב בהורות ובחוויה הזאת.
לא דרך שליטה בילד, כי את זה אין לנו. אלא דרך הבנה עמוקה של הדינמיקה בינינו לבינו.

התקפי זעם: לא מרד ולא חוצפה – אלא בחינה והבנה של הדרך שלי בעולם

התקף זעם הוא ביטוי רגשי-התנהגותי שמופיע כאשר הילד חווה תסכול , זה לא ניסיון לשלוט בהורה, לא חוצפה ולא מניפולציה, רק טעות בהבנה של איך מתנהלים בעולם, מה אפשר ומה לא

לרוב הורים ידווחו על התקפי חרדה בגילאי שנה עד 4וחצי.
בתרבויות אחרות שאינן מערביות לא נראה התקפי זעם, ומתוך כך אנחנו מבינים שזה קשור לדינימיקה בין הורים לילדים ושזה לא מחוייב המציאות.
אבל בגישת שפר אנחנו מוסיפים נדבך קריטי:
התקף הזעם לא מתקיים בוואקום.
הוא נוצר ונשמר בתוך קשר.

הקשר בין הורה לילד: תקע ושקע

בגישת שפר אנחנו מתייחסים לדינמיקה בין הורה לילד כמו "תקע ושקע".
יש ביניהם זרימה מתמדת של אנרגיה:
גם מילולית והתנהגותית אבל המון פעמים
רגשית, נפשית, מתחת לפני השטח.
הילד עושה פעולה  וההורה מגיב, המעגל החשמלי נסגר 😊
אבל התגובה הזו היא לא רק מה שאנחנו אומרים, אלא בעיקר איך אנחנו מרגישים ומה קורה לנו בפנים כשהילד מתנהג כך.

ילדים "שומעים" רגשות.
הם קולטים שדרים של לחץ, אשמה, בושה, ביטחון או שקט – גם בלי מילה אחת.
לכן הרבה מהתקשורת בינינו לבינם מתרחשת מתחת לפני השטח, ממש תקשורת לא מילולית.
בלימודי הדרכת הורים בגישת שפר אנחנו לומדים איך לנהל את הדינמיקה שמתרחשת מתחת לפני השטח ביננו לבין הילדים.

צפו בסרטון על לימודי הדרכת הורים במרכז שפר עם המנחה סיון עץ הדר:

למה התקפי זעם כל כך מפעילים אותנו כהורים?

כשהילד משתטח על הרצפה, אצל ההורה מתעורר גל רגשי חזק כגון :

• רחמים: "הוא סובל"
• כעס: "די כבר"
• בושה: "מה יחשבו עליי"
• רגשות אשם: "איפה טעיתי כאמא"

ובגישת שפר חשוב לומר:
הרגשות האלה טבעיים.
אבל כשהם מנהלים אותנו – הם הופכים לחלק מהמעגל.
הם מחלישים אותנו מאוד כהורים ולא פותרים או מקדמים את הסיטואציה.
הילד מרגיש אותם. והם כמו מזינים את ההתנהגות, גם בלי שנרצה.

אנחנו לא שולטים בילד – אבל כן מזינים את המעגל

אחד העקרונות המרכזיים בגישת שפר הוא זה:
אין לנו שליטה על ההתנהגות של הילד.
אבל יש לנו שליטה מלאה רק על התגובה שלנו.
וכאן יכול להתרחש השינוי.

התגובה של ההורה – המילולית והלא-מילולית נכנסת ישירות למערכת של הילד.
לפעמים, בלי לשים לב, תגובה שלנו משדרת לילד "תמשיך".
לא במילים – אלא בתחושה:
זה מעיין ריקוד שבו הילד מתנהג בצורה מסויימת שקשה לי, הרגש עולה בי וחוזר חלילה.

• אשמה
• בהלה
• חוסר אונים
• התנצלות פנימית

וזה מזין את המעגל.
לא כי הילד "רוצה תשומת לב", אלא כי המערכת שלו מגיבה למה שמוזרם אליה.

צפו בסרטון על הדרך לשינוי עמוק ולקשר משמעותי עם הילדים בגישת שפר עם המנחת הורים חיאלה אליצור:

ההורה לא עוצר את הילד – הוא עוצר את ההזנה

בגישת שפר אנחנו לא שואלים:
"איך לגרום לילד להפסיק?"
אלא:
"איזו תגובה שלי מזינה את הסיטואציה ואיך אני משנה אותה?"
ברגע שההורה מפסיק להזרים אנרגיה של אשמה, כעס, לחץ או בושה המעגל נחלש.
לפעמים השינוי הוא במילים, אבל לרוב הוא קודם כול פנימי.

דוגמה מהחיים: הילד בקניון

אמא הולכת עם הילד בקניון.
הוא מבקש משהו, שומע "לא", ומשתטח על הרצפה.
אם מבפנים היא חושבת:
"איזו בושה"
"אני אמא כישלון"
"איך אצא מזה" – הילד מרגיש את זה, והסערה מתעצמת, את התזוזה הפנימית שלי כהורה.
אבל אם אותה אמא אומרת לעצמה: "זה רגעי. זה לא אומר עליי כלום. אני יכולה להחזיק את זה."
נושמת, נרגעת, וניגשת לילד בלי כעס ובלי אשמה – ברוב המקרים, הילד יקום מהר יותר, ייתן יד, והאירוע יסתיים.
לא בגלל טכניקה – אלא בגלל שינוי בעמדת הנפש.

מה ההורה יכול לעשות בזמן התקף זעם (גישת שפר)?

דבר ראשון שחשוב להבין שאין ביכולתו להפסיק את הילד, התשובה לשאלה "איך אני מפסיקה אותו" היא אין אפשרות להפסיק אותו, אז מה כן?

1. לעצור קודם את עצמו: לא לרוץ לתקן את הילד, אלא לייצב את העמדה הפנימית.
2. לא להיבהל מהסערה: הילד בסדר, את בסדר, הכל בסדר, התקף זעם הוא גל. גל עולה וגל יורד.
3. לשמור על גבול רגוע: לא לשכנע, לא להסביר, לא לנהל משא ומתן.
4. נוכחות שקטה וברורה: "אני כאן. כשאתה נרגע אנחנו ממשיכים."

בלי דרמה. בלי מאבק. בלי כעס

צפו בסרטון על הקורס הדרכת הורים בגישת שפר עם מיכל זגדון, ראש מסלול זוגיות במרכז שפר:

מה עושים אחרי שההתקף נגמר?

הרגע שאחרי ההתקף הוא הזדמנות ללמידה וצמיחה:

• שיקוף קצר: "רצית משהו וזה היה מתסכל? אני מבינה אבל ככה לא מנהגים גם כשלא מקבלים מה שרוצים".
• האם אתה חושב שזה הגיוני כשלא מקבלים משהו להגיב ככה?
• אתה כזה ילד מתוק זה בכלל לא מתאים לך
• חיזוק הרגיעה, לא הכניעה.
• ושחרור אשמה – גם של הילד, וגם שלנו.
  לא חופרים.
  לא מענישים.
  לא מנציחים את זה והופכים את זה לסיפור מתמשך.

איך אפשר לצמצם התקפי זעם מראש?

לא דרך שליטה – אלא דרך הובלה:

• הדרך הראשונה לצמצום זה לא לפחד מהעניין, לא ללכת על ביצים
• תיאום ציפיות מראש יכול לפעמים לעזור
• בחירה מוגבלת שמחזירה תחושת שליטה
• שפה רגועה
• ובעיקר – הורה שמחזיק עמדה פנימית יציבה

כשהמקום שלנו כהורים ברור ושלם מבפנים הילד לרוב לא יכנס למעגל הזה שוב ושוב.

גישת שפר: ההורה הוא הפתרון

גישת שפר לא שואלת:
"איך מפסיקים את הבכי?"
אלא:
"איך אני משנה את התנועה הנפשית ומשנה את החלק שלי בדינמיקה ביננו?"
כי הילד לא נגדך.- הוא מקסימום בעד עצמו.
הוא לא מורד.
הוא לומד את דרכו בעולם.
וכשההורה לומד להוביל מתוך שקט, היחסים משתנים, והבית נרגע.

צפו בסרטון על לימודי הדרכת הורים בגישת שפר עם רותי גרינגליק:

לסיכום

התקפי זעם אינם בעיה שצריך לתקן, אלא הזמנה לשינוי עמוק בדינמיקה.
כשאנחנו מפסיקים להילחם בהתנהגות, ומתחילים להבין את ההשפעה שלנו בתוך הקשר – משהו נרגע אצל הילד, ומשהו נפתח אצל ההורה.
בדיוק לשם כך נולד מרכז שפר – לעזור להורים לראות את מה שמתרחש מאחורי הקושי, ולגלות את נקודת הבחירה והכוח שלהם.

רוצים ללמוד איך להפסיק להזין מאבקים, וליצור שינוי אמיתי בבית?
במרכז שפר מחכים לכם ליווי מקצועי, הדרכות הורים בכל רחבי הארץ, קורסים מעשיים וקהילה שחיה את הגישה ביום-יום.
השאירו פרטים לשיחת התאמה אישית ונחזור אליכם!