יש לנו ב"ה שישה ילדים חמודים ומתוקים.
כל התינוקות שלנו, סבלו מבעיות עיכול ועצירויות קשות. תקופת הינקות תמיד לא פשוטה עבורנו. התינוקות אצלינו בוכים בלי הפסקה, ביום ובלילה. בשבועות הראשונים בעלי ואני מודאגים מאוד – אנחנו ישנים ב"משמרות", מנדנדים את התינוקות, מערסלים אותם בידיים ומנסים להרגיע אותם כדי להקל על הכאבים.
בנוסף – כל נושא ההנקה הלך לי בקושי רב. הייתי שואבת חלב במסירות רבה אבל… החלב שלי, מסתבר, לא התעכל אצלם טוב. בהכוונת רופאים התחלנו לנסות תחליפי חלב מיוחדים שיתאימו למצבם הגופני. חלק מהילדים הסתפקו בנוטרמיגן ולחלקם גם זה לא עזר אז עברנו לנאוקט, אוכל מיוחד המתעכל בקלות. כל זאת במקביל לנתינת תרופות קונבנציונאליות והומאופטיות להקלה על קשיי העיכול.
לפני שלושה חודשים נולדה נועה וכצפוי (!) גם היא סבלה קשות מעצירות חמורה למרות האוכל המיוחד. בקרנו אצל הרופא שהציע שוב רשימה של תרופות אך גם הן לא הועילו במיוחד והמצב נשאר מתסכל כשהיה.
למרות שזה עתה סיימתי קורס מנחות-הורים "שפר", עדיין התקשתי להבין שגם העצירות הזו נובעת מטעות בדינמיקה ביני לבין נועה, "היא כזו קטנה", חשבתי לעצמי "וזה בטח תורשתי, הרי גם אני סבלתי פעם מעצירויות…
כשנועה הייתה בת חודש וחצי, הגעתי איתה לאחד השיעורים. באותו השיעור הועלו בין המנחות בעיות עם הילדים שנגעו לנושאים רפואיים. רק אז התחלתי לחשוב על האפשרות שנועה בוחרת, באופן לא מודע, לעצור את עצמה כדי להשיג ממני משהו – התעסקות, דאגה והמון תשומת לב.
הבנתי שכאשר אני נותנת לנועה תרופות אני אמנם עושה זאת מתוך דאגה אימהית וכדי לעזור לה אבל אני לא נותנת אמון בביתי (אפילו שהיא כ"כ קטנה!) ולוקחת את כל האחריות על עצמי… התרופות שאמורות היו לעזור בעצם החלישו את כל המערכת ויחד עם חוסר האמון שלי – לא איפשרו לנועה להפעיל בעצמה את השרירים ולהתפנות.
בו במקום הגעתי להחלטה לתת אמון בנועה הקטנה ולהעביר לה את האחריות על צרכיה. הבנתי שעם כל הילדים שלי – הציפיה לבעיה היא זו ש"הולידה" את העצירות. מאותו רגע אמרתי לעצמי, ספק מאמינה, ספק מחוייכת: "מבחינתי היא עושה בחיתול ללא כל מאמץ, וזוהי אחריותה…"
__________________________________________________________
לאחר דקות בודדות בעודי בשיעור, אני מרגישה (ומריחה…) שנועה עשתה בחיתול – בלי כל מאמץ מיוחד ובשקט מוחלט (בניגוד לצרחות שהיו תמיד מלוות את זה קודם).
לאחר חצי שעה היא עשתה שוב. זה היה מדהים!!!
היום נועה כמעט בת ארבעה חודשים ועושה יום יום, לפעמים פעמיים, בקלות ובשקט.
צירה ד. מודיעין עילית
