זוגיות

שנה קשה עברה ועדיין עוברת על כולנו כיחידים וכמדינה. שנה של המון אובדן, כאב, פחד, לחץ, עצב, והרבה לבד. שנה של ימי מילואים בלתי פוסקים

אנחנו הישראלים שונאיםםם לצאת פראיירים ולכן המוח שלנו לא מפסיק לייצר רעיונות ופתרונות לכל דבר. אבל בזוגיות הרצון הזה לא בה לטובתנו. אולי דווקא בזוגיות

בשבוע שעבר בעודי שוכבת על המזרון בשיעור פילאטיס נפל לי האסימון. קלטתי פתאום שבאותה נקודה שאני ביקורתית בה כלפי בעלי, אני בעצמי נמצאת במקום מסוים

יש סוד בעולם. זה הסיפור של לג בעומר(ציטוט מסיון רהב מאיר)מה שאנחנו רואים במציאות הוא חלקי, יש פנימיות למציאות, ליחסים, למילים ולהתנהגויות שלנו. ובעיני הן

האם אנחנו חייבים להעביר ביקורת "בונה" על הבן או הבת זוג שלנו? לא ממש. הביקורת הבונה, היא לא כל כך בונה. יש לנו מחשבה שאם

מה הדבר שכל הורה רוצה בשביל הילדים שלו? כנראה כולכם תענו בפה אחד: "שיהיו מאושרים" וכך אנו מבלים את רוב הזמן שלנו, נותנים, משקיעים, ובעיקר

איך מגיעים לשמחה וחיים טובים? אומרים לנו כל הזמן "תסתכלו רק על חצי הכוס המלאה", ״תסתכלו על הדברים הטובים של בן הזוג״, "תסתכלו על הטוב

תראו את כל החיילים המדהימים האלה שנלחמים בחזית, כמה צרות הרבה מהם עשו להורים שלהם בגיל הילדות וההתבגרות, כמה מהם הועפו מבית ספר, כמה ההורים

בטבעי שלי אני כותבת בדרך כלל לנשים, בתחושה שלי הן אלו שקוראות אותי. לכן הופתעתי כשקיבלתי הודעה מאחד מחברי הקבוצה שבה אני כותבת ובה בקשה

כשהתחתנתי היה לי קשה מאוד עם נקודה מסוימת בהתנהלות של גלעד בעלי. כשאני אומרת קשה מאוד,  אני מתכוונת שזה  היה לי ממש קשה, והייתי מאוד