כבר חודש שקבוצות הוואצאפ הכיתתיות של ילדיי, מלאות וגדושות בתכתובות לגבי הצורך בהורים מתנדבים לפעילות עבור כל שכבת גיל בישוב. להסיע , לשמור במדורה, לערוך הפעלה, להקרין סרט, לארח ללינה, לשעת סיפור ועוד כהנה וכהנה .
בדרך כלל אני מתנדבת למשימות קהילתיות, אבל במקרה הזה אני לא מבינה –
מדוע ההורים הם אלו שנדרשים להתגייס? ולאיזה מטרה מגייסים אותי?
הילדים הם אלו שעומדים לצאת לחופש ואיכשהו אנחנו מוצאים את עצמינו בג'וב נוסף של מפיקי אירועים, קוסמים, נהגים ובדרנים. ג'וב שהרבה פעמים התמורה שלו היא – "אמא ממש לא נהניתי" או " אתמול כשאמא של טל לקחה אותנו היה הרבה יותר כיף". וזה לא גורם לנו לעצור ולהבין שזה ממש לא תפקידנו למלא את הלו"ז של הילדים לעייפה שחלילה לא יהיו בטלים. שהרי בטלה מובילה לשעמום ושעמום מי יודע לאן הוא יוביל…
איכשהו נכנס לנו לראש שכעת כשהם מסיימים את הלימודים אנחנו "חייבים" לייצר להם אינסוף פעילויות ולתת להם תחושה אמתית של חופש. שיחוו חוויות מיוחדות, בריכה, ים, פארק מים, הופעות, קוסמים…
אז בואו נעשה סדר ונחזור מעט אחורה לראשיתו של מושג החופש הגדול.
דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל העביר חוק חינוך חובה, חוק המזכה כל ילד באפשרות ללמוד, זו בהחלט הייתה זכות וכך התייחסו לחוק. אך ההורים החקלאים נותרו נטולי ידיים עובדות במשק. לכן בחודשי הקיץ, זמן בו העבודה רבה מאוד, הוחלט כי בתי הספר יצאו להפסקה על מנת לאפשר לילדים לחזור הביתה ולעזור להורים בפרנסה.
וראו איך התהפך הגלגל.
לא רק שהם לא מתבקשים לעזור בפרנסת המשפחה, אנו לקחנו על עצמנו את המשימה להעסיק אותם וכדי לעמוד במשימה המורכבת הזו אנחנו מוציאים סכומי עתק.
אז מה אפשר לעשות?
בראש ובראשונה אנו יכולים להחזיר לעצמינו את ההיגיון הבריא בדבר מהותו של החופש הגדול. אם נבין שבחודשים אלה אנו יכולים להיעזר בילדים שעתה משוחררים מהלימודים, בשעה שאנו ממשיכים בשגרת העבודה או מכינים את עצמינו לקראת שנת העבודה המתקרבת. נרשה לעצמנו בנחת וללא נקיפות מצפון לבקש מהילדים לקחת על עצמם תפקידים נוספים בבית, גם כאלה שבשגרת הלימודים אנחנו נמנעים משום מה, מלהעמיס עליהם.
זה הזמן ללמד אותם כיצד מפעילים מכונות כביסה , מדיח כלים, כיצד תולים ומקפלים כביסה, כיצד שוטפים , מבשלים… כל משימה בבית יכולה להיעשות על ידם.
אם הם קטנים מדי עבור משימות כאלה, אפשר בהחלט לתת להם את המשימה להעסיק את האחים שלהם או לפחות את עצמם..
דבר שני חשוב שנבין כי הפסקה מהלימודים לא דורשת מאתנו לשעשע אותם על מנת לתת להם הרגשה של חופש. הם בהחלט יכולים לחשוב בעצמם אילו דברים ביכולתם לעשות בחופש . דברים שבמשך השנה הם לא מוצאים את הזמן לעשות . בדיוק כמונו.
וכך הצורך להוציא כסף רב על פעילויות שונות ומשונות הופך ללא הכרחי. כמובן שאם אתם ממש נהנים מכך והתקציב לא מהווה בעיה עבורכם – אז אין שום בעיה, רק אל תרגישו מחויבים לעשות זאת בניגוד לרצונכם ולמעות שאינן מצויות בכיסכם.
וכשאתם בעבודה והילדים סתם מעבירים את הזמן ולא "מבלים", אל תחושו רגשות אשמה שאתם לא עסוקים בלעשות להם כיף. הם יכולים ליהנות בעצמם בדרכים פשוטות ובאמצעים ביתיים בלבד. גם אנחנו עשינו את זה כשהיינו ילדים – בנינו אוהל בחצר או בחדר הילדים משמיכה על שני כסאות, יצרנו עולמות שונים בדמיוננו והאמת היא שממש נהנינו.
רגשות האשם הם המביאים אתכם לבזבז כסף, אפילו אם הוא לא מצוי בכיס, וגורמים לנו לחשוב ללא הפסקה מה לעשות כדי שלילדים יהיה כיף.
גם אם יש להם חברים שיחזרו מהחופש ויתארו חוויות מטורפות של אקסטרים ,אל חשש. אם אתם בטוחים בבחירות שלכם לגבי אופן הבילוי של הילדים, גם הילדים יחושו הנאה מהחופש שלהם ולא יחושו קנאה בחבריהם.
תסמכו עליהם שביכולתם ליהנות מהדברים הפשוטים. תסמכו עליהם שביכולתם לקחת אחריות על עצמם ועל סביבתם. תסמכו על היוזמה והיצירתיות שלהם . ניתן להתייחס לחופש כהזדמנות גדולה לצמיחה והתפתחות אישית אותה הילד יכול להשיג בכוחות עצמו.
נקודה נוספת שכדאי לקחת בחשבון, בטבע העולם כאשר מישהו לוקח אחריות על משהו, אנשים סביבו שומטים את האחריות. כאשר אנו לוקחים את האחריות על תעסוקת הילדים הם משוחררים מהאחריות הזו. זה תהליך שפשוט קורה ללא מילים . אז בהחלט ניתן באופן טבעי להשאיר להם את האחריות להעסיק את עצמם. לא להיבהל מהמילים – " משעמם לי" או אפילו רק מהאפשרות שהילד יגיד אותם. אלו מילים שמניעות אותנו לפעולה לקחת את האחריות חזרה ולהפעיל אותם.
אפשר לשמוע את המילים משעמם לי ולאפשר לילד למצוא פתרונותלבעיה, בעצמו.
החופש הגדול של הילדים זו הזדמנות שלנו, ההורים, לצאת לחופש ממטלות הבית, לצאת לחופש מהאחריות על תעסוקת הילדים והכי חשוב לצאת לחופש מרגשות האשמה שאולי אנחנו לא עושים להם מספיק כיף.
מאחלת לכם חופשת הורים נעימה!
