שנה קשה עברה ועדיין עוברת על כולנו כיחידים וכמדינה.
שנה של המון אובדן, כאב, פחד, לחץ, עצב, והרבה לבד.
שנה של ימי מילואים בלתי פוסקים ומציאות שבה אמא (לפעמים אבא) צריכים להחזיק את כל הבית לבד.
שנה שעברנו (ועוברים) המון המון כל אחד מאיתנו בדרכו שלו.
ועדיין בתוך כל הקושי אנחנו כל הזמן מנסים לעשות את הכי טוב שלנו בהורות, מנסים להכיל, להיות סבלנים ונוכחים.
אין ספק שזו משימה לא פשוטה עבור אף אחד.
והבעיה שבנוסף לכל מה שאנחנו עוברים, כהורים אנחנו אלופים בלהאשים את עצמנו על כל התנהגות שלילית של הילדים שלנו.
אנחנו נותנים את הנשמה לילדים, רצים מחוג לחוג, לימי הולדת, מקלחות, ארוחת ערב, קופת חולים וכו' וכו' וכל הזמן מרגישים אשמים.
"פה לא הייתי מספיק…"
"שם כעסתי יותר מידי… וכו' "
"אני לא מספיק חמה/רכה/סבלנית…"
" אני לא יודע/ת לחנך, לשים גבולות וכו'"
כולם הולכים לישון עם רגשות אשמה אין סופיים.
נכון אנחנו לא מושלמים, אבל היי לא הבאנו את הילדים לרבע שעה בייביסיטר.
הבאנו אותם לחיים שלמים. למסע, ולפעמים לתקופות שהמסע לא קל בכלל.
אי אפשר להיות בשיא כל הזמן.
אז אני מאחלת לכולנו שנלמד לקבל את עצמנו באהבה.
אין יום שאנחנו לא רוצים בטובת ילדינו, וכן זה מספיק.
להיות בחמלה עצמית.
אז מעבר לכל הסליחות שאנחנו אומרים ביום כיפור, תבקשו סליחה מעצמכם על כל הביקורת הלא נגמרת שלכם על עצמכם כהורים.
כל הייסורים העצמיים הכל כך מיותרים.
ותזכרו שגם אתם ילדים של אבא ואמא אחרים, שהשתדלו לעשות הכי טוב שיכלו.
אף הורה ( גם לא שלכם ) לא קם בבוקר ושאל את עצמו,
"איך אעשה רע היום לילדים שלי", ואז אולי תרוויחו עוד סליחה על הדרך.
גמר חתימה טובה לכולכם וצום מועיל.
כתבה: מיטל חדד מסורי – מנכ"לית מרכז שפר, מנחה הורים ויועצת זוגית ואישית.
מוזמנים להתרשם מקורסים מקצועיים ומקוונים שלנו בתחום ההורות וזוגיות:
