השאלות הכי אסורות / אורי אליצור

  1. ראשי
  2. מערכת החינוך
  3. השאלות הכי אסורות / אורי אליצור

בני ה-3 הלכו לגן ביום רביעי לשעתיים, וביום חמישי עד 11. שלא יהיה
להם קשה להתרגל להיות חמש שעות ביום. האמהות השתגעו מהצורך הבלתי-
צפוי להיעדר עוד יומיים מהעבודה אחרי כל הקומבינות הבלתי-אפשריות שהיו
מנת-חלקן בחופש הגדול, אבל העיקר הרי שלילד לא יהיה קשה.
לכיתה א' הוסיפו פינות משחקים, שלא יהיה לילד קשה בבת-אחת
ללמוד ארבע שעות.
לילדים הגדולים הולכים להפחית את מספר מקצועות החובה לבגרות,
שלא יהיה עליהם עומס, ועומדים להנמיך את גיל הקבלה של רשיון הנהיגה,
שלא יהיו מתוסכלים. ההורים לא מתוסכלים: הם כבר התרגלו להישאר בבית
במוצאי-שבת כי הילדים לוקחים את האוטו.
ואני לוקח אוויר ומעז, לכבוד פתיחת שנת החינוך, לשאול את השאלות
הכי אסורות:

 למה שלא יהיה להם קשה ?
 מה רע יקרה אם יהיה עליהם עומס ?
 מי המציא את הרעיון שהעולם יהיה טוב יותר ככל שלילדים יהיו יותר זכויות ופחות חובות ?

****

"חניך" בקורס קצינים הוא מי שעובד ומזיע כדי להפוך בהדרגה להיות
קצין. "לחנוך" מפעל חדש, פירושו להעביר אותו ממצב של חוסר ייצור למצב של
ייצור מלא. כלומר, "חינוך" פירושו הכשרה הדרגתית לקראת תפקוד מלא
בעולם.
לכן, אם המערכת (גם הבית וגם בית-הספר) בנויה כך שהעיקר הוא
שהילדים יהיו מאושרים ולא יהיה להם קשה, היא איננה מערכת חינוך. כי אדם
בוגר ומתפקד קודם עובד ורק אחר-כך מקבל משכורת. קודם מבשלים, אחר-כך
אוכלים. קודם חובות, אחר-כך זכויות. לא להפך. אנחנו מבינים שאדם בוגר
יהיה מושחת ואנטי-חברתי אם יחשוב שהוא מרכז החברה וכל יתר חלקיה
נועדו רק לשרת אותו ולהנעים את חייו.

אבל את הילד שלנו אנחנו מרגילים (כלומר מחנכים) בדיוק לשחיתות
הזאת. בבית-הספר ובמשפחה הוא זכאי לכל דבר ולא חייב בשום דבר. הוא
מרכז הבית ואנחנו משרתיו.
הכיף שלו קודם לכל, ואם עומדת ברירה בין קצת קשה לילד ובין קשה
מאוד לאמו, אין מה לדבר שרק אמא רעה תבחר באפשרות שבה יהיה קשה
וזה, אולי, החלק המעוות ביותר. אנחנו מטילים פחד על ההורים
והמורים. אם מישהו מן המורים מנסה לחנך, כלומר לנהוג בילד כמו במבוגר
לעתיד – להעמיד לו דרישות, להטיל עליו עומס או לעמוד על זכויות המבוגר
כשהן מתנגשות עם זכויות הילד – הורים כאלה מותקפים ומאוימים על-ידי
החברה, שבמקרה הטוב מדביקה עליהם תווית של הורים רעים, ובמקרה הרע
משסה בהם את יצחק קדמן או את המשטרה.

כך ההורים וכך גם המורים. למען האושר והכיף של הילדים לקחנו מן
המורים את כל סמכויות האכיפה שלהם, אסור להם לגרש מבית-הספר תלמיד
שמפר את כל החוקים, הם לא רשאים להשאיר כיתה תלמיד שנכשל בכל
המקצועות, הם כבר לא מעזים אפילו לכעוס על תלמיד, כי הם יודעים שהוריו
יעמדו לצדו ויתפארו בזה באוזני חבריהם, הורים טובים גם הם שעושים כל דבר
כדי למנוע צער מילדיהם.
שמעתי מורה מספרת, שילד פרוע מכיתה ג' אמר לה: "תשתקי, אני יכול
לדאוג שיפטרו אותך". היא לא הייתה בטוחה שהוא לא צודק.

****

והנה, אפילו אני עוד לא העזתי לדבר על הסמכות לתת סטירה לתלמיד,

גם אני פוחד מיצחק קדמן, אבל כשהיינו ילדים, המורים היו לפעמים מרביצים
קצת. אני חטפתי סטירה אחת בכל שנות לימודי. זה בהחלט הגיע לי, וידעתי
זאת בו-במקום.
בחינות הבגרות היו עומס די כבד, ומי שלא רצה שיהיה לו קשה, לא
קיבל תעודת בגרות וידע שלא מגיע לו.
כשהמנהל היה עובר במסדרון, היינו משתתקים מפחד ומיראת-כבוד,
וגם ההורים שלנו קצת פחדו ממנו. ידענו שהוא יכול לסלק אותנו מבית-הספר,
ולא עלה על דעתו שאנחנו או הורינו יכולים לפטר אותו.
נדמה לי שאחרי שנת הלימודים הרעה שעברה עלינו בתשנ"ט, צריך
להודות לא רק בזה שבלי סמכות ובלי דרישות הילדים לא מתחנכים, אלא שהם
גם לא מאושרים ולא חופשיים.

מוזמנים לקרוא וקבל מידע נוסף אודות:

  1. הדרכת הורים
  2. הדרכת הורים פרטנית
  3. הדרכת הורים לגיל הרך
  4. הדרכת הורים למתבגרים
  5. ייעוץ זוגי
הפוסט הבא
אין דיסלקטים זקנים / אורי אליצור
הפוסט הקודם
ראש חודש ספטמבר בפתח

מאמרים נוספים

תפריט
Call Now Button