לאחרונה זכינו להכניס את בננו הבכור לעול תורה ומצוות. אין לי ספק שהכל היה נראה אחרת לולא הייתי משתתפת בחוג הורים שפר כמה חודשים קודם.
איך עלולה הייתה להיראות בר מצווה אצלינו בבית ללא הסדנא?
הרבה עומס נפשי.
לחץ ומתח סביב ההכנות והמטלות הרבות.
מתח, מריבות וחיכוכים…
אז איך נראתה שבת בר המצווה?
הסדנא נתנה לי את האומץ להעביר לו אחריות בנושאים רבים.
ובכך איפשרה לי להאמין ברצון הטוב שלו, בכוחות וברצונות הטובים שלו ובהיותו בוגר, אחראי ובעל יוזמה.
קודם כל החלטתי בלב שקט להעביר לו אחריות בכל נושא הקריאה בתורה וכתיבת הדרשה. היה ברור לי, שהדברים האלו הם באחריותו הבלעדית מפני שהוא באמת גדול (בר מצווה, להזכירכם) ובגלל שברור לי שיש לי בן נפלא, חכם ובוגר.
ואכן, ללא שום לחץ או התערבות מצידי, הוא ישב, למד בשקדנות ומתוך הנאה והכין את הדרשה ללימוד הקריאה בתורה-התאמן לבד וקבע בעצמו את המפגשים עם בעל הקורא שהדריך אותו. המשכתי לרוות נחת מבני שהוסיף ולקח על עצמו, בשמחה רבה, מטלות נוספות כמו עיצוב ההזמנות והברכונים.
_
מאחר והתייחסנו אל הארוע כשמחה משפחתית, היה ברור גם לכל אחד מהאחים שכולם לוקחים חלק בהכנות.
לכל אחד היה תחום אחריות משלו. עבדנו בשיתוף פעולה מדהים שנשאר אצלנו כחוויה משפחתית מיוחדת במינה.
באחד הימים פנה אליי בני ואמר לי: "אמא, איזה כיף זה כל ההכנות האלה לבר מצווה!"… ואף הוסיף – "את יודעת מה עוד כיף? שאני מרגיש שאני יודע ללמוד לבד, וזו הרגשה מאוד טובה!".
_
אני מרגישה שזכינו, ברוך השם, ומלאה בתחושת הודיה לקב"ה ולשליחי שפר הנאמנים.
