תמיד יש לי בחירה

הרבה שנים השתמשתי במשפט המוכר: "מה אני אעשה, אין לי ברירה".

השתמשתי בו בכל הזדמנות, בעיקר כשדברים לא הסתדרו לי או שלא אהבתי אותם. זה מתחיל ביחס למערכת שסידרו לי בעבודה: "ממש מבאסת המערכת הזו. הלוואי והייתי עוזבת כבר את העבודה. נמאס לי, אבל אין לי ברירה", וממשיך בנוסח אחר, כמעט על כל דבר שאני "חייבת", ולא מתחשק לי:

"אני חייבת לכבס"

"אני חייבת להמשיך לעבוד"

ובהקשר לפסח שמתקרב בצעדי ענק, היה לי את משפט המחץ: "אני חייבת שהבית יהיה מתוקתק ומבריק", או בעברית מעודנת יותר: "אני חייבת להתאפס".

באמת? אולי לא?

אני לא חייבת שום דבר.

עובדה: יש אנשים שלא חייבים לתקתק / להתאפס / לעבוד / לנקות יסודי לפסח… והם חיים עם זה בסדר, בשמחה, בלי רגשות אשמה כלשהן.

מסתבר, שהמשפט האלמותי: "אין לי ברירה", נועד בעיקר להשקיט את המצפון שלי, לנסות לכסות על זה שאין לי חשק או רצון לבצע פעולה מסוימת.

אבל זו ממש לא האמת.

תמיד יש לי ברירה.

וכמו כל דבר בחיים לבחירה שלי באפשרות זו או אחרת, יש מחיר. (בדרך כלל אדם בוחר לפעול במקום בו הוא משלם את המחיר הנמוך יותר).

הקטע הוא, שכשהבנתי את זה (ועדיין צריכה להתאמן בעניין), נהיה לי יותר קל:

כשאני אומרת לעצמי, שאני לא חייבת לכבס / לנקות / לבשל / לעבוד / ללמוד / להתאמץ, אלא אני בוחרת לכבס / לבשל / לטפל בילדים / לסיים את התואר /, זה מקל מאוד. הרי אני זו שבחרתי בזה. לא? אז למה לקטר?

ולמשפט הזה של : "מה אני אעשה, אין לי ברירה", יש עוד וואריאציות:

"אין לי זמן" (בינינו, הרי לכל בני האדם ניתנים אותם 24 שעות ביממה, לא? זה עניין של סדרי עדיפויות במה אני בוחרת להתעסק),

או: "אם רק היה לי…"

או: "אין לי כסף…"

תמשיכו לבד…

כשאני מבינה שיש לי ברירה, ובחרתי באפשרות מסוימת, זה מוציא אותי מהעמדה הנפשית שאני קורבן של המציאות, ומאפשר לי לקחת אחריות אמיתית על החיים שלי: יש כמה אפשרויות, ובחרתי במשהו מסוים לא כי אין לי ברירה, אלא כי זו הייתה ההחלטה שלי.

חג הפסח, נקרא גם חג החירות. יציאה רצינית מתחושת ה "אין לי ברירה, ואני כמו עבד", היא הידיעה שיש לי בחירה בכל פעם מחדש.

הצעד הראשון לתחושת השחרור, הוא להתחיל להגיד לעצמי, שאלו הבחירות שלי וממילא, אני גם יכולה לשנות אותן ולבחור אחרת. כשמשנים בראש את החשיבה של "אין לי ברירה", ל "בחרתי ב…", זה הרבה יותר קל.

חודש טוב, מלא חרות אמיתית,

ובחירות מוצלחות באשר אתם.

כתבה: הדסה גורקביץ יועצת אישית בגישת שפר

מוזמנים לקרוא ולקבל מידע נוסף אודות:

  1. הדרכת הורים
  2. הדרכת הורים פרטנית
  3. הדרכת הורים לגיל הרך
  4. הדרכת הורים למתבגרים
  5. ייעוץ זוגי
הפוסט הבא
הכובעים השונים שלי
הפוסט הקודם
לתת להם כנפיים

מאמרים נוספים

ללא קטגוריה

החופש הגדול/ נעמי שמר

 החופש הגדול מילים ולחן: נעמי שמר הכל אני יכול בחופש הגדול לצמוח ולגדול בחופש הגדול ללבוש כינור כחול בחופש הגדול וככה…
ללא קטגוריה

קילו סוכר

בני אבי, היה בן שלוש וכמה חודשים ועדיין לא דיבר כלל. כל מה שאמר היה "כן", "לא" וכמה תנועות בראש…
ללא קטגוריה

חוגגים עצמאות

מאת: חוה סנדרס – מנחה ויועצת בגישת שפר לכבוד יום העצמאות, כדאי שנעצור רגע ונחשוב מה אנחנו חוגגים. מה משמעות…
ללא קטגוריה

אין הרבה מה לחדש

אני אם לשישה, הגדול בן שבע וחצי. ב"ה זימן לי הקב"ה והצטרפתי לחוג הורים בגישת "שפר". משונה להיזכר במפגש הראשון…
Call Now Button