כתבה: נעמה אלפסי
יועצת ומנחה בגישת שפר
"אני ממש מרגישה לא בסדר כשהבן שלי בן השש מתעורר בלילה, רוצה לישון במיטה שלי ואני מחזירה אותו למיטה שלו.
התינוק ישן איתי במיטה ואני מרגישה שלגדול אני עושה עוול.
אני לא מראה לו את זה. אני לוקחת אותו למיטה באסרטיביות." ככה מתארת אורטל אמא לשניים בשיחת יעוץ .
ומיכל בסדנת זוגיות משתפת "הפסקתי לנדנד לו. אנחנו נשואים כבר 20 שנה והוא שמע אותי אומרת לו את זה מיליון פעמים- "שים את הבגדים המלוכלכים ישר בסל הכביסה. למה צריך לזרוק על הרצפה? הוא לא שם ונמאס לי להגיד לו. להגיד לך שזה לא מפריע לי? בטח מפריע. אני מתחרפנת מזה אבל אני מתעלמת.
האם זה אפשרי? לחשוב, להרגיש משהו אחד ולשדר משהו אחר?
בכל מערכות היחסים שלנו אנחנו מתייחסים באופן נרחב לתקשורת המילולית ביננו לבין הסובבים אותנו. ומאמינים לעצמינו שמה שנמצא בלב ובראש שלנו מוסתר שם היטב.
המציאות היא הפוכה לגמרי. מה שנמצא בפנים גלוי לסובבים אותנו ונקלט על ידיהם בעוצמה חזקה, במובן מסויים הרבה יותר מהשדר החיצוני שאנו משדרים.
אם אומר לילדים שלי משהו באסרטיביות גמורה אך בפנים ארחם עליהם וארגיש שאני עושה להם עוול, הם יקלטו את חוסר הבטחון שלי. אם אני מתעצבנת על בעלי בלב וכלפי חוץ אני מעמידה פנים של 'אתה ממש חמוד', הוא בוודאות מרגיש את הכעס שלי. אם בעבודה הבוסית ממש 'מפלצת' בעיני אבל כלפי חוץ אני מתנהגת כמכבדת אותה, היא מרגישה בתוכה את הביקורת שלי וסביר שזה יחזור אלי.
למה זה חשוב?
כי חשוב להבין ש"כמים הפנים לפנים", זו אמת שלא מתייחסת רק לפאן החיצוני.
כאשר אני שופטת את האחר, כועסת עליו, מרחמת עליו או מזלזלת בו, אני משפיעה על מערכת היחסים איתו. גם אם אני מעמידה פנים שזה לא כך. בפועל אני יוצרת דינמיקה שממנה גם אני סובלת.
נראה לנו שמסכות שייכות לקורונה או לפורים אבל האמת היא שאנחנו כל הזמן עוטים מסכות. מסכות שגובות מאיתנו מחיר כבד. אנרגיה רבה מושקעת בהסתרה של התחושות הפנימיות שלנו ובעצם – הן גלויות בפני הזולת.
אם נסיר את המסכות והקול שבפנים יהיה גם הקול שבחוץ נרוויח מכך שנחסוך באנרגיה מיותרת וגם נחייב את עצמנו לעשות שינוי אמיתי.
כשאנחנו מרמים את עצמינו וחושבים שביכולתנו לשדר רק מה שאנו בוחרים לשדר, אנחנו לא משיגים דבר ומשפיעים לרעה על מערכות היחסים שסביבנו. כשנסיר את המסכה נוכל להשפיע לטובה על כל הסובבים אותנו.
כאשר אני אומרת לילדים לעשות משהו, אני אמורה להיות במקום שאני באמת חושבת שהם מסוגלים לעשות את זה ולהיות בטוחה בתוכי שבסמכותי לדרוש את זה מהם.
אם אני אומרת משהו אחד אבל בפנים איני שלמה עם האמירה שלי, הם מקשיבים לקול הפנימי שלי שלא היה שלם עם הבקשה.
כאשר אני מכבדת מישהו כלפי חוץ אבל בפנים שופטת אותו, חושבת שהוא טועה, אני מטעינה את מערכת היחסים ביננו במתח ויוצרת מאבק סמוי.
המודעות לקול הפנימי שלנו, לעוצמה שבו ולהשפעה שיש לו על מערכות היחסים שלנו יכולה לעזור לנו לשנות את הדינמיקה ביננו לבין הסובבים אותנו. כשאנחנו מדברים בלי מסכות, האמת הפנימית עושה עבודה משמעותית. אם נאחד את הקולות ונמנע מקול "אחד בפה ואחד בלב" נחסוך לנו ולסובבים אותנו הרבה מתחים.
מוזמנים לקרוא ולקבל מידע נוסף אודות:
