כתבה: תמי כהן מנחת הורים בגישת שפר
עוד כשבוע תתחיל שנת הלימודים והרבה אימהות תיפרדנה לראשונה מהתינוקות שלהן בצאתן לעבוד.
להרבה אימהות זהו רגע מאוד קשה. (כן, גם בילד שלישי, רביעי, חמישי…)
למה בעצם?
"כי התינוקת שלי כ"כ קטנה,
כי מי תבין אותה ותטפל בה כמו אמא,
כי מה זה אומר עליי שאני עוזבת אותה,
כי אני לא אדע מה קורה איתה כל שנייה,
כי איך היא תסתדר,
כי מי יודע מה יהיה? ואם חלילה יקרה משהו?? ואיזו מן אמא נותנת שיקרה משהו לתינוקת שלה???"
לפני שנדבר על איך עושים את זה ואיך זה יכול להיות אחרת, חשוב להבין מה המסר שעובר לילדים.
תארי לך שאת מספרת לחברה טובה שהתקבלת לעבודה חדשה. את נרגשת ומלאת ציפיות אבל גם סימני שאלה, בכל זאת מקום חדש, והחברה בתגובה:
"מה??? באמת…?! את הולכת לעבוד שם…? וואו, איזה אומץ! טוב, אין לך מה לדאוג, את לא אחת שנשברת בקלות, ואת גם לא נותנת שידרכו עליך, אז… בטוח יהיה בסדר".
במילים אחרות החברה אומרת לך – את נכנסת לגוב האריות וזה קשה ומפחיד. האם המסר הזה מרגיע ונותן ביטחון?? לא ממש. בהנחה שזו חברה שדעתה מאוד חשובה לך ואת סומכת עליה, כנראה שתגיעי ביום הראשון לעבודה מלאת חששות, חשדנית, זהירה, לחוצה, שלא לומר משקשקת מפחד, ודרוכה לגלות את הבעיות שבטוח יש במקום החדש, כי זה המסר שקיבלת מאדם שאת מאוד סומכת עליו.
בדיוק כמו שהחברה לא אמרה את הדברים במפורש ואפשר היה "לקרוא בין השורות" ולהבין היטב את המסר, כך גם התקשורת ביננו לבין הילדים שלנו היא הרבה מעבר למילים. הם קוראים אותנו כמו ספר פתוח, ולכן, אלו לא רק המילים שאני אומרת אלא כוונת הלב האמיתית שלי. אם אני שולחת את הילדה שלי למסגרת וחושבת בליבי שאני שולחת אותה לגוב האריות, זה המסר שיעבור אליה. היא תרגיש את זה בשפת הגוף שלי (מכווצת, לחוצה, דרוכה, דפיקות לב חזקות), בטון הדיבור שלי (לא אותנטי, גבוה מהרגיל, אחר) וכנראה גם במילים שלי. וגם אם אנסה, להעביר מסר אחר, לשחרר את הגוף הלחוץ, לדבר בטון דיבור רגוע ושלו והכי רגיל שאפשר, ואבחר במילים רגועות וטובות, מה שבאמת נמצא אצלי בלב הוא המסר שיעבור אליה.
לעומת זאת, אם אני חושבת בליבי שאני שולחת את הילדה שלי לידיים אוהבות, טובות ומנוסות, למקום בטוח, מקצועי ומטפח, לנשות צוות מקסימות ואכפתיות עם לב רחב, אז זה בדיוק המסר שהבת שלי תקבל. אני – אהיה נינוחה ורגועה והיא – תרגיש, תשמע ותבין שהיא הולכת למקום נהדר. (אפשר להיות בתחושה בטוחה גם אם אני לא מכירה את הצוות, אבל אני בוחרת לסמוך על הבחירה שעשיתי כשרשמתי אותה לשם.)
אז… איך עושים את זה? איך נפרדים בלי קווצ' בלב?
1. בלי רגשות אשמה. אם החלטת להכניס את הילדה שלך למעון/ משפחתון/ מטפלת/ מסגרת אז זה מה שנכון וטוב לך ולמשפחה שלך. הרימי ראש. היי גאה בעצמך ובהחלטה שלך.
2. תסמכי על המחנכת/ מטפלת. אבל באמת. מכל הלב. תאמיני שהיא עושה את הכי טוב שלה בשביל הבת שלך. היא תרגיש שאת סומכת עליה, אפילו בלי מילים, וזה יחזק גם אותה.
3. תסמכי על הילדה שלך, היא מסוגלת, והיא תסתדר. יש לה כוחות ויכולות שאפילו לא ראית את הקצה שלהן, והיא מצידה תרגיש שאת סומכת עליה, ותפנים את המסר שהיא הולכת לפרוח במקום החדש.
4. כל זה נכון גם לילדים גדולים… בגן, ביסודי, בתיכון, אפילו בצבא:)….אז תעשו העתק הדבק ותתאימו למקרה הפרטי שלכם.:)
שתהיה לכולנו, הורים וילדים, אנשי ונשות חינוך, התחלה טובה ונעימה ושנה מוצלחת!
מוזמנים לקרוא ולקבל מידע נוסף אודות:
