יש לי שלושה ילדים שנולדו די ברצף, הבן הקטן שלי בן 5.
וזהו.
לא, ברוך השם אין לי שום בעיה רפואית שמנעה ממני להביא ילדים נוספים, פשוט בעלי לא רצה יותר ילדים. "את לא תעמדי בזה", הוא אמר לי, "את תתמוטטי ואין לי כוח לסחוב את כולכם על הכתפיים". הצטערתי אך הייתי חייבת להודות שהוא צודק. היום יום עם הילדים היה לי סיוט מתמשך, שבו גם המשימות השיגרתיות של אוכל-שינה-מקלחות, היו כמו הרים קשים לטיפוס. אני לא כזו חלשת אופי מטבעי. אבל דרישות היום יום – הרצון להיות האמא הטובה ביותר, השאיפה לחנך לערכים אמיתיים, והצורך שכולם יהיו שמחים ומרוצים – פשוט התנגשו זה בזה, וביחד עם כוחותיי המרוטים ממילא, הסתיים לו בדרך כלל יום שגרתי בעיסה דביקה של אפיסת כוחות עם הרבה הרבה ייסורי מצפון.
בשנה שעברה בדרך נס הגעתי לחוג הורים של אביגיל קדוש.
ממנה שמעתי בפעם הראשונה על המושג שיתוף פעולה.
למדתי מחדש שיש לי מקום בבית כאדם, כאישה וכאמא. קומתי הזדקפה אישיותי התחזקה, בניתי דינמיקה נכונה ביני ובין הילדים שמבוססת על אמון אחריות ושיתוף פעולה.
דברים רבים השתנו מאז בבית. אני שלווה ונינוחה, אני בטוחה בעצמי ובחינוך שאני נותנת.
וכן. אני גם בהריון!
תודה.
א. ד. ממרכז הארץ
