"עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה" האמנם?

כתבה: תמי כהן מנחת הורים בגישת שפר

מוקדש לכל הורי המדריכים ואלה שלא נכנסו, מוקדש לכל הורי התלמידים שלא התקבלו לבית הספר שרצו, מוקדש לכל ההורים לילדים מאוכזבים או לא מרוצים באשר הם:

"עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה" האמנם??

זה נשמע טוב ומרשים, אבל… האם רובנו באמת פועלים ככה?

האם אנחנו באמת מוכנים להסתכן בכישלון? בלשמוע "לא", בדחייה? האם אנחנו מוכנים באמת להתמודד עם תחושת כישלון? עם התחושה ש-אנחנו- כישלון?

ואנחנו לא כישלון, ממש לא, באמת שלא, אבל ההרגשה הזאת, כשהיא מגיעה, היא אמיתית והיא כואבת.

בדקות הקרובות הבן שלי עומד לקבל תשובה, האם הוא נכנס להדרכה בתנועת הנוער או לא…

והוא רוצה. כמו כולם.

אבל מכיוון שלא כולם יכולים להיות מדריכים, יכול להיות שהוא הולך לשמוע "לא".

נכון, גם מי שלא נכנס להדרכה הולך לקבל תפקיד, וזה יכול להיות סופר משמעותי, חשוב ומעניין, ועדיין…

כשאתה רוצה משהו ולא מקבל אותו – זה מאכזב ועלול להוביל לתחושת כישלון.

במיוחד כשאחרים כן.

אז מה עושים?

כאנשים מבוגרים לפעמים קשה לנו להתמודד עם "לא", עם אכזבה, אז מה נעשה כשהילדים שלנו צריכים להתמודד עם זה?

אנחנו יודעים כמה זה קשה, איך נעזור להם??

א. נבין שזה בסדר. זה בסדר לחוות כישלון. זה בסדר להתאכזב.

זה כואב, וזה לא נעים, אבל זה חלק מהחיים וזה בסדר.

ב. למנוע מהם אכזבות זה לא התפקיד שלנו.

כהורים, אנחנו מורים להם את הדרך שבעינינו היא הטובה, הנכונה והראויה לחיות. זה תפקידנו (שאגב, אותו אנחנו עושים 24/7, גם בלי להתכוון.. פשוט באופן שבו אנו חיים את חיינו ומתנהלים בעולם. אבל זה לפוסט אחר) ולא, תפקידנו לא לשנות עבורם את המציאות.

אנחנו פה איתם ולצידם, בעודם מתמודדים עם המציאות (שכוללת לפעמים גם אכזבות).

ג. למנוע מהם אכזבות לא יקדם אותם בחיים.

בחיים יהיו לילד שלנו עוד המון אכזבות. אהבת חייו תעזוב אותו, הוא לא יתקבל לתפקיד הנחשק בצבא, יפטרו אותו מהעבודה… זה יקרה, כי אלה החיים. מחקרים מראים שהיכולת להתגבר, היכולת לקום אחרי "נפילה" (לחלק מהילדים זו תהיה מכה קלה בכנף ולילדים אחרים נפילה…) היא זו שבונה חוסן וחוזק נפשי. לא ההימנעות מאכזבות וכישלונות.

ד. נאמין בהם.

יש בהם כוחות אדירים, ובשעת הצורך הם יוציאו אותם מן הכוח אל הפועל. וחוץ מזה, מי אמר שאם לי קשה עם משהו אז גם לילד שלי…??

אולי אני במקומו הייתי לוקחת את זה קשה, אבל הוא – ימצא את הדרך להתמודד ויהפוך את זה לדבר הכי טוב שקרה לו?? בואו נאמין בהם.

ה. נקודה למחשבה – של מי האכזבה פה בעצם? של הילד או שלך…?

 

 

הפוסט הקודם
"כמעט לא עשיתי שום דבר עם הילדים הקיץ… מסכנים…"

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Fill out this field
Fill out this field
יש להזין אימייל תקין.

תפריט
Call Now Button