מאת: ענת דומן, מנחת הורים ויועצת זוגית בגישת שפר
פעם פחדתי ממפלצות. לא אהבתי ללכת ברחוב חשוך, או להיות לבד בבית בשעות הערב. הייתי חולמת עליהן בלילות. לילה אחד אפילו ראיתי מכשפה אחת בחדר שלי, עד היום אני זוכרת איפה היא עמדה ומה היא לבשה.
הפחד הזה ליווה אותי שנים, לא סיפרתי עליו לאף אחד. כולם ידעו שאני פוחדת מחושך ולא אוהבת לראות סרטי אימה. אף אחד לא העלה בדעתו איזה סרטים יש לי בראש.
כשנאלצתי ללכת בערב ברחוב, הייתי מסתובבת אחורה לוודא שאף אחד לא עוקב אחריי, כשהגעתי למקום חדש בדקתי טוב טוב את השטח, לא נרדמתי בלילה, נמנעתי מכל מיני מצבים ומקומות שהגבירו את החשש.
הפחד הזה הגביל אותי מאוד ולא נתן לי מנוח. נבהלתי מכל שטות, הייתי מתוחה כמו קפיץ, וויתרתי על הרבה דברים, העדפתי להישאר במקום מוגן ובטוח גם כששילמתי מחירים כבדים.
באיזשהו שלב זה חלף, היום אני מפחדת מדברים אחרים לגמרי, שוב ושוב אני מוצאת את עצמי נמנעת, מוותרת, מעדיפה את המקום הבטוח על פני סיכון מיותר ומאיים.
לא בטוח שהפחד הזה מביא את כולם לתחושת הזדהות, אני מכירה כמה אמיצים שלא מבינים על מה אני מדברת. אבל אם נודה על האמת, כולנו שם, כל אחד והמפלצת שלו. כולנו מנוהלים בצורה כזאת או אחרת מאמונות ותפיסות שיש לנו על החיים ועל עצמנו, כולנו בוחרים בכל רגע אם להתעמת עם המקום הכי מאיים, או להימנע ולוותר. כולנו משלמים מחירים על בחירות קלות במקום בחירות חכמות, תקועים באיזושהי משבצת בחיים ובטוחים שאין בלתה.
פנים ושמות שונים לאותה מפלצת. היא מחליפה צורה אצל כל אחד ואחת, אבל מנהלת את כולנו.
זו לא מצליחה לעמוד על שלה, זאת לא יכולה לשמוע ביקורת, אחרת לא אוהבת להיות לבד. לכאורה, אין שום בעיה עם הרצונות האלה שלנו, השאלה היא מה קורה כשהם בסכנה.
זו שלא יכולה לעמוד על שלה תעדיף לוותר שוב ושוב במקום להיכנס למלחמה, זו שלא יכולה לשמוע ביקורת תקיף את עצמה רק באנשים שלא מפסיקים להחמיא, והאחרונה תדאג תמיד לא להיות לבד. המשמעות של הדברים ברורה, החיים שלהן יסתובבו באזור הנוחות, גם אם הוא יגבה מהן מחירים גבוהים. למשל, מי שמעדיפה לוותר עלולה לשלם על כך כלכלית, מי שמכורה למחמאות תיפגע עד עמקי נשמתה מכל בדל של ביקורת, וזו שלא מוכנה להיות לבד תימנע מאירועים שיכלו לשמח או לקדם אותה.
לא חבל?
מה אפשר לעשות? איזה סיכוי יש לנו, המכורים?
יש לנו סיכוי. גדול. אם באמת נרצה ונהיה מוכנים לעבוד לשם כך.
1. השלב הראשון הוא לזהות את המקומות שאני תקועה בהם, פעמים רבות מדובר בסך הכל במחירים על אזור הנוחות שלי, והנה לנו כבר חצי דרך אל הפתרון.
2. לשאול את עצמי בכל מקום תקוע: מה אני מרוויחה? מה הייתי מפסידה אם זה היה מסתדר? לדוגמא, אם הייתי מוצאת עבודה הייתי צריכה להתחייב אליה, ומחויבות מפחידה אותי מאוד. נכון, אולי זה במקרה, אולי זה מלמעלה, אבל גם יכול להיות שבלי ששמתי לב אני במו ידיי תקעתי את הגלגלים. לפעמים התשובה מונחת לפתחנו וברורה לנו, אך לעיתים קרובות לא נדע לתת מענה. מה יוצא לי מזה?? רק עוגמת נפש!!
יש בתוכנו שני סוגים של רצונות, מודעים ושאינם מודעים.
רצון מודע הוא זה שאני יודעת להגדיר, קוראת לו בשם ומבינה אותו. לעומתו, רצון לא מודע קיים בתוכי בלי שאני יודעת, הוא מנהל אותי בשקט בשקט, ומפריע לי לפרוץ את הגבולות של עצמי. אין לאדם יכולת לזהות את המקום הזה בתוכו, בעיקר בגלל העובדה שהוא שבוי בו, וידוע ש"אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים". אסיר שחולם להימלט מהכלא חייב שמישהו חיצוני יסייע לו, יתן לו מפתח, יכרה עבורו מנהרה, יושיט לו יד, מבפנים אין לו יכולת להיחלץ בכוחות עצמו. כדי לזהות את הרצון הפנימי שמנהל אותנו צריך עזרה חיצונית. אחד התחומים המרתקים שגישת שפר נותנת להם מענה הוא מודעות, היכולת להעלות למודע את המקומות הלא מודעים שלנו, לאפשר לעצמנו להתחיל לנהל אותם במקום שהם ינהלו אותנו. אם אין לי מושג מה אני מרוויחה מהמקום התקוע כדאי להתייעץ עם יועצת אישית בגישת שפר ולהתבונן על הבעיה שלי מזווית חדשה ומאפשרת שינוי.
3. אחרי שזיהיתי מה אני מרוויחה ומה המחיר שאני משלמת יש ביכולתי לבחון שוב את הבעיה ולבחור מחדש באופן מודע. האם אני מעוניינת להמשיך להישאר באזור הנוחות שלי, או שאני בוחרת לוותר על הרווח המפוקפק שנדמה לי שהייתי חייבת, ולהרשות לעצמי לצאת משם. זו לא מלאכה קלה, אך היא לגמרי אפשרית.
החודש יצא לאור ספרה של ענת דומן "עבודת קיץ" בהוצאת מודן, מדובר בספר פרוזה העוסק בחופש גדול אחד ובכמה דמויות שעוברות תהליך עמוק כדי לצאת אל החופש מהמקום שאליו הן לכאורה כבולות. מעבר לליווי של הדמויות לאורך העלילה והזדהות עם ה"מפלצות" שלהן, הלא הם הקולות הפנימיים שתוקעים אותן, הספר גם מאפשר לקורא להתבונן בכנות ובאומץ על עצמו ולבחון מחדש את בחירותיו ואמונותיו בעקבות הקריאה. את הספר ניתן לרכוש בחנויות צומת ספרים וסטימצקי.