מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך.
נר ראשון של חנוכה, שעון חורף התחיל מזמן. הרבה יותר שעות של חושך, ומצווה להדליק את הנרות, להרבות אור.
באור וחושך זה ממש מציאות. אנחנו רואים במציאות שהאור משפיע על הסביבה שלו הרבה יותר מגודלו העצמי. ומי שמתבונן רואה את זה גם בדימוי האור לטוב והחושך לרע. מה שנשים עליו את הפוקוס, את אלומת האור שלנו, יקבל מקום במציאות מעבר לגודלו העצמי.
זאת לא קלישאה ולא פילוסופיה בגרוש, זאת ממש חוויית חיים פשוטה ויומיומית.
בשני מקומות בחיים אני מוצאת את זה מורגש במיוחד – לשון הרע ועין רעה.
בכל אחד יש חסרונות ויתרונות, כל אחד הוא גם מהמם וגם מעצבן. וכשאנחנו מדברים רע על אדם, אחר כך כשנפגוש אותו נרגיש אליו פחות קרבה, והרע שיש בו יבלוט לנו יותר ויותר.
וכמובן גם הצד ההפוך נכון. כשנבחר לראות את הטוב, לא לדבר על הרע, על חסרונות של אדם מסוים או מציאות מסוימת נאפשר לטוב לקבל מקום מעבר לגודלו העצמי, והרע ידחק הצידה וכמעט יעלם.
זאת בחירה. והבחירה הזאת מצריכה עבודה. וכמו עבודה על שריר באמצעות אימון, גם זו יכולה להיות עבודה קשה, שדורשת מאיתנו למתוח בכל פעם את קצה גבול היכולת שלנו, כל פעם עוד קצת לראות טוב.
הדבר הזה הוא כלל זהב בזוגיות ובחינוך ילדים.
המציאות שלנו תמיד מעורבבת בטוב ורע, ועל מה באופן טבעי נרצה לשים את הזרקור? זה כבר תלוי בעין שלנו, מה מיד תופס אותנו.
אם אנחנו מאמנים את שריר העין ואת שריר הלב שלנו, ושוב ושוב מתרגלים ראיה של טוב, עם הזמן העין שלנו תזהה במציאות טוב. ואם לא, היא עלולה לזהות מתוך המציאות המעורבבת דווקא את החסר והפחות טוב.
כי אנחנו נתפסים בדרך כלל למה שיש בתוכנו, ועל העולם הפנימי שלנו יש לנו אפשרות להשפיע באימון ובעבודה פנימית.
אז איך מתאמנים?
כמו בספורט. מתחילים מאימון אחד קטן, ולאט לאט מגבירים. נתחיל מבחירה מודעת אחת בסיטואציה של היום לראות דווקא את הטוב,
ממש לכתוב את הדברים הטובים, גם אם הם כאילו מובנים מאליהם, לחפש, למצוא ולכתוב.
כתבה: חיהלה אליצור, מנחה ויועצת בגישת שפר
מוזמנים להתרשם מקורסים מקצועיים ומקוונים שלנו בתחום ההורות:
