מכתב לתיכוניסטים (מתאים גם להורים)

כתבה: ענת דומן, מנחה ויועצת בגישת שפר

תיכוניסטים יקרים,
עם תחילתה של שנה חדשה אנו מקבלים החלטות ומציבים מטרות.
כדי לעשות זאת אנו מתבוננים על מה שהיה,
והפעם – עם הפנים קדימה…
אז בואו נדבר רגע על התעודה שלכם,
זו של סוף שנה שעברה.

מן הסתם שמעתם את האמירות הידועות
שציונים זה לא הכל, שהצד של המספרים לא מעניין,
שמה שחשוב זו הערת / הארת המחנך,
שהשאלה האמיתית היא איזה בני אדם אתם,
ולא כמה נקודות קיבלתם בבחינה בהיסטוריה.
מידות ואישיות – IN, הישגים ותוצאות – OUT.
יחד עם המחנכים קראתם בשיחה האישית את המילים החמות:
"הנך ברוכת כישרונות, מאירת פנים, ובעלת עולם פנימי עשיר",
"אתה אהוב על חבריך ומקרין מאישיותך המיוחדת על הסובבים אותך".
אחרי דיון ארוך על המידות הנפלאות ומעלותכם הרבות,
הגעתם לצד ההוא, הלא חשוב, של המספרים.
אם הוא מוצלח – קבלתם עוד אמירה על בינתכם היתירה וקצירת הפירות,
אם הוא לא משהו – שמעתם איזה משפט וחצי על השקעה בעתיד,
ומיד חזרתם לנושא המרכזי :
לא חשוב מה כתוב כאן, אתם נפלאים ואהובים בלי תנאי.
החצי השני של המשפט מדויק.
אתם יקרים וחשובים בלי תנאים,
לא משנה כמה קיבלתם במתמטיקה.
אבל החצי הראשון של המשפט פשוט לא נכון.
מאוד מאוד חשוב מה כתוב שם בצד האפל ההוא של המספרים.
הרעיון שההישגים שלכם לא משמעותיים הוא בלוף אחד גדול
שלא עומד במבחן המציאות.
לא רק בגלל שצריך את הידע הזה להמשך החיים,
(כדי לחשב את העודף במכולת מספיק לדעת חשבון ברמה של כתה ד'
וכנראה רובכם לא ייפגשו עם משוואות דיפרנציאליות אחרי י"ב)
לא רק בגלל ש"ידע זה כח" ואנחנו לא רוצים שתגדלו בורים,
(תוכלו להסתדר גם אם לא תזכרו מהן "הסופות בנגב"
ואם תרצו לדעת מה היה שם – יש את גוגל)
וגם לא בגלל שתעודת בגרות טובה
היא המפתח לכניסה לעולם התעסוקה והכלכלה
(כולנו יודעים שאפשר לחיות טוב גם בלי תואר ראשון,
ולנהל רשתות בינלאומיות רווחיות בלי תעודת בגרות.)
למעשה, המספרים האלה שקוראים להם ציונים
לא כל כך חשובים בפני עצמם,
(הטענה שתשכחו את החומר שלמדתם חמש דקות אחרי הבגרות
נכונה מאוד ברוב המקרים.)

הציונים שלכם חשובים רק בגלל דבר אחד –
מה שעומד מאחוריהם.
רק אתם יכולים לדעת מה באמת המספרים מספרים.
הם מדברים רק אליכם, הם שלכם.
האם ה-80 בהיסטוריה הוא פרי השקעה ועמל,
או שזה מה שהצלחתם להשיג אחרי רפרוף קל בספר שעה לפני הבחינה.
האם הציון בתנ"ך משקף את איכות לימוד התורה שלכם לאורך השנה,
או את שינון הפרקים כמו תוכי לקראת המבחן.
מאחורי הציונים המושמצים כל-כך אפשר למצוא:
עמל, השקעה, מסירות,
התגייסות, דבקות במשימה,
עמידה בלחצים, תכנון זמן,
דחיית סיפוקים, בגרות ובשלות,
מחויבות, אחריות
חריצות, עקביות, התמודדות,
התגברות על קשיים,
אמונה ואמון בעצמי וביכולותיי ועוד ועוד
כל אלו ממש קריטיים להמשך חייכם כבוגרים,
והאמת צריכה להיאמר –
בית הספר זה המקום המתאים ביותר לרכישתם.
"אתה אהוב על חבריך" – גם בתנועת הנוער,
"את מקרינה מאישיותך" – גם בקניון עם החברות.
את מה שעומד מאחורי הציונים קשה למצוא במקום אחר.
התרגלנו לחשוב, גם אתם וגם אנחנו,
שהחיים צריכים להיות קלים ונעימים.
תרבות האינסטנט השתלטה על כל חלקה טובה.
כל מידע אנחנו משיגים בלחיצת כפתור במקום להגיע לספריה,
בבגרות באנגלית כבר לא מדפדפים במילון עב כרס – מקלידים במילונית.
את הקניות בסופר עושים בהזמנה באינטרנט.
נדמה לנו שהכל צריך להגיע בחיים בקלות ובכיף.
"תעשי רק מה שאת אוהבת,
מה שאת חושבת,
שיהיה לך טוב."
מה שנעים לנו – נעשה מכל הלב,
מה שלא מתאים – נשים בצד, נתעלם עד שזה ייעלם.
בית הספר מאלץ אותנו לפגוש החלקים הפחות אטרקטיביים.
לוותר על פעולה בסניף כדי להתכונן לבחינה,
לחרוק שיניים במקצוע שממש לא עושה לי את זה,
לקום מוקדם בבוקר גם אם הלכתי לישון מאוחר,
ללמוד שנתיים עם מורה שלא התחברתי אליו,
לשתף פעולה עם כללים שאני לא תמיד מבין,
עם מערכת מובנית שלא מתאימה את עצמה אליי,
להכין שיעורי בית במקום לצאת עם החבר'ה.
וואו.
זו משמעת עצמית מהסוג שבאמת בונה את האדם.
מתישהו זה יקרה, גם אתם תבינו שהחיים זה לא פיקניק,
אם בצבא – שגמישות והכלה זה לא הצד החזק שלו,
או בהמשך בעבודה – לצד העמיתים או מול הבוס.
לא תמיד נעים וקל.
לפעמים צריך להתאמץ, מאוד,
בתחומים לא נעימים בכלל.
זה העולם.
וכדאי להתכונן אליו.
את הבריכה שקפצתם אליה בחופש מישהו קירצף היטב,
מישהו דאג לניקיון המים וכיסח את הדשא סביבה.
בבית הקפה שחגגתם בו את סיום החופש,
מישהו עבד קשה מאוד כדי שיהיה לכם טעים.
אפילו בשביל להיות שחקן קולנוע לא מספיק להיראות טוב,
צריך ללמוד בעל פה טקסטים ארוכים ומייגעים,
להשתתף במאות חזרות, ובחודשי צילום ארוכים.
ואם נודה על האמת,
גם בחיים האישיים שלנו צריך הרבה עמל.
לא רק במקום העבודה.
גם בדברים הכי קטנים,
בכלים שמצטברים בכיור,
בערימות הכביסה,
בהכנות לקראת שבת.
ביום יום.
קל וכיף יש רק בלונה-פארק,
אבל החיים הם לא פיקניק.

אז נכון, הציונים הם לא הכל.
הצד האישיותי חשוב לאין ערוך.
אבל האישיות שלנו מורכבת לא רק מכישרונות ועולם פנימי עשיר,
היא בנויה מבגרות, אחריות, ומסירות
גם בתחומים שאנחנו לא מוכשרים בהם,
או סתם לא אוהבים,
וגם כשלא קל,
וכשצריך להתאמץ עם כל הכח.
להתאמץ לומדים בשיעור מתמטיקה.
מאמץ זו לא מילה גסה,
מתסכולים גדלים,
מלקיחת אחריות צומחים,
ממסירות ודבקות במשימה מתאמנים בהגשמת חלומות.
זה מה שעושים בבית – הספר.
המוסד הלימודי שלכם הוא לא מקום מיושן ולא רלוונטי,
כפי שאולי נדמה לכם,
הוא ה-מקום שמכין אתכם לחיים האמתיים.

זה לא סוד שבעוד כמה שנים
המדינה תהיה על הכתפיים שלכם,
בשביל להצעיד אותה קדימה
תצטרכו לגייס אינסוף אחריות, רצינות, נשיאה בנטל,
הובלה, הגשמה, הצבת חזון ומימושו.
אנחנו בונים עליכם.
בימים אלה של פתיחת שנה
פיתחו שוב את התעודה שקיבלתם.
שבו איתה כמה דקות,
עשו חשבון נפש אמיתי,
טפחו לעצמכם על השכם על הטוב שהשגתם,
קבלו על עצמכם לתקן את הדורש תיקון,
ולהתאמץ היכן שדרוש מאמץ.
כל ניצחון קטן שלכם על "נעים קל ונוח",
הוא ניצחון של כולנו,
לדורות.