בלהה שפר
בלהה ילידת ברלין, גרמניה, 1932.
עברה את מאורעות השואה ועלתה לארץ ב-1944, היישר ממחנה הריכוז "ברגן בלזן".
הייתה נשואה לרב יוחנן שפר ז"ל, תלמיד חכם צנוע ורחב אופקים, שחלקו רב בעיצוב השקפותיה של בלהה. הם אימצו שלושה ילדים: חנוך ז"ל שנפל בעת שירותו הצבאי, ויבדלו לחיים ארוכים יוסי ואורי. על האימוץ ועל דרכה החינוכית כתבה בלהה ספר בשם "להיות אני עצמי".
בלהה שפר גדלה בתל אביב והיא בוגרת סמינר תלפיות להוראה בתל אביב. לאחר נישואיה עברה עם בעלה לקיבוץ עין צורים בדרום, ומזה כ-30 שנה היא חיה בישוב אלון שבות שבגוש עציון.
להנחיית הורים הגיעה בלהה שפר בעקבות מפגש עם פרופ' רודולף דרייקורס, תלמידו המובהק של הפסיכולוג אלפרד אדלר, שהגיע לישראל במסגרת מסע הרצאות עולמי להפצת תורתו של אדלר, מפגש ששינה את חייה. בהרצאותיו, זיהתה בלהה הזדמנות ללמוד דרך חיים אופטימית, אנושית ואמיתית המקבילה לעקרונות היהדות ולמקורות חז"ל.
בביקוריו התכופים בארץ אף ביקר פרופ' דרייקורס בביתם של הזוג שפר בקיבוץ עין צורים. במפגשים אלו סיפר פרופ' דרייקורס כי הוא חש שבארץ מבינים את דבריו באופן המדויק ביותר. על אף היותו יהודי שלא שמר תורה ומצוות, הוא נמשך מאוד להוויה ולאווירה של הבית היהודי ואף התארח אצל הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל.
בלהה החלה להנחות קבוצות הורים בכל רחבי הארץ ועזרה לאלפי אנשים בייעוץ אישי שהתבסס על מפגש אחד יחידי; אמונתה של בלהה היא שלעיתים בפגישה אחת, יכול האדם להבין כיצד הוא בוחר בהסתכלות מסויימת על החיים וכיצד הסתכלות רחבה יותר יכולה לשנות, לטובה, את חייו. בלהה מתארת את הדרך האדלריאנית בשונה מהפסיכולוגיה הפרוידיאנית המצריכה עשרות מפגשים על מנת "לאתר" סיבות ותחושות. חזונה של בלהה הhv לעזור לכמה שיותר אנשים ולסייע לבני אדם, "להיות בסדר" כלשונה. בלהה שמחה לראות את תלמידותיה הרבות עושות חיל ומפיצות את הבשורה והרגישה שאלו הם הפירות אותם היא קוצרת אחרי עשרות שנים של עבודה. בלהה דאגה להבהיר לכל תלמידיה שהיא מלמדת את השיטה שלמדה מדרייקורס שלמד מאדלר. היא לא נתנה מעולם שם לדרך עבודתה והדגישה שדרכה היא אדלריאנית.
הערכה מיוחדת הייתה לבלהה לעבודתה של יעל אליצור, בלהה תמכה ועודדה את יעל ללמד ולהכשיר מנחים וכך קיוותה יופצו הרעיונות שהיא האמינה בהם בכל הארץ. לימים ככשמעה על הקמת "מרכז שפר" על ידי תלמידותיה של יעל התלהבה מחד, ומאידך מחתה על השם שנבחר – מרכז "שפר". "אני לימדתי אדלר", היא טענה באוזני התלמידות, "אני לא פיתחתי את גישה ולא נתתי לכך ש -, גישת שפר ". רק לאחר שקיבלה את ההסבר שלמילה -שפר, יש משמעות של שיפור, מעבר לכבוד שרוכשים לה, תלמידיה של יעל, התרצתה ונתנה בירכתה להקמת "מרכז שפר". בלהה השתתפה בכנס היסוד של הקמת המרכז ובירכה את יעל על הדרך הייחודית שסללה ואת התלמידות על היוזמה, הראייה הרחבה, החשיבה לטווח ארוך ותחושת השליחות המלווה אותן.
בעדויות שנתנה בלהה ביד ושם ניתן למצוא את דרכה הייחודית שהפכה להיות חלק מהמורשת שלה כמנחת הורים. באחת העדויות היא מספרת על היום הראשון בו הלכה עם טלאי צהוב ומוסיפה – "אני דווקא אהבתי את הטלאי, לא התביישתי בו הייתי גאה להיות יהודית". בעדות נוספת בה היא מתארת כיצד בתוך המחנה אמה הצליחה לחגוג לאחיה בר מצווה ולאחר מכן לה בת מצווה, היא מתארת את האירועים כאירועים פשוטים ככל שהיו, אבל בעלי משמעות ושמחה במה שיש.
בלהה לימדה את כולנו – שילד יכול להתמודד עם מה שהחיים מזמנים לו, שהכל עניין של נקודת מבט, שהמשמעות שאתה נותן לדברים יכולה לשמח ילד ולטעת בו כוחות להתמודד בכל מצב.
גאוותה ומסירותה של בלהה ליהדות שלה, לשורשים שלה, היוותה תמיד את הבסיס לדרך ההסתכלות הייחודית שלה על החיים.