מאת: נעמה אלפסי יועצת ומנחה בגישת שפר
אנו עומדים בפתחו של חג הפסח, חג החירות. בימים אלה של משבר קורונה עולמי מתעוררת השאלה בנוגע למושג חירות ומשמעותו.
בסקר שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בנושא חוסן אזרחי בתקופת הקורונה שפורסם בחודש מאי עולה כי בערך מחצית מאוכלוסית המדינה נפגעה כלכלית בתקופת הקורונה, קרוב לחצי מליון תושבים מפחדים כי יאבדו את מקום עבודתם. מעל שלישי חווים לחץ וחרדה, קרוב ל2 מליון אנשים מדווחים על תחושת דכאון ( 16.2 אחוז) 18.4 אחוז חשים בדידות. ( מתוך כתבתה של טל כרמון, כתבת הרווחה של עיתון דבר 26/5/20)
נראה כי רבים מושפעים לרעה ממגפת הקורונה ועוד לא ציינו את האנשים שאיבדו את יקיריהם, חולים שמתקשים להתאושש ואנשים רבים אשר נמצאים בבידוד וכעת עם הגעתו של החיסון עדיין מוצאים את עצמם שוהים בבית כיון שילדיהם בבידוד.
איך כל זה מסתדר עם המושג חירות?
הפילוסוף ג'ון לוק שחי במאה ה 17 כתב רבות בנושא חירות האדם במובן הפוליטי חברתי של המושג. הוא ראה את הזכות לחירות כזכות טבעית של כל אדם. משמעותה של הזכות לחירות היא שהאדם הוא יצור עצמאי שמנהל את חייו באוטונומיה. לכל אדם יש זכות לקבל החלטות לגבי חייו באופן עצמאי וללא התערבות של גורם חיצוני ולחיות את חייו באופן שהוא רואה לנכון. הזכות לחירות היא זכות טבעית שמוענקת לאדם מעצם היותו אדם, לשלטון אסור לשלול את הזכות הזו כיוון שלא הוא המעניק אותה לאדם. עם זאת, ישנם מקרים בהם יש צורך להגביל את חירותו של האדם: אם הוא מהווה סכנה לעצמו, או במקרה שהוא פוגע בזכויות של אדם אחר (או בחברה ובסדר הציבורי).
התרבות היהודית במהותה מתייחסת לאדם כבן חורין מעצם הצווי על האדם היהודי לקיים את מצוות האל. נתינת המצוות מעידה על כך כי האדם בוחר בדרך בה הוא חי את חייו.
אם כן מצד אחד המציאות מציבה לאדם אתגרים שונים אך האדם יכול לחוש חירות אל מול המציאות הזו.
כיצד ניתן לחיות בחווית חירות ביום יום שלנו? האם בשנה האחרונה כשאנו חוששים לחלות בקורונה, נמצאים בסגר ולא יכולים לפגוש את קרובינו, מחויבים להכנס לבידוד, מאבדים את עבודתינו או נפגעים מבחינה כלכלית ,האם אין בביטוי חירות משהו מקומם?
נראה כי התקופה הזו עם האתגרים שבה קוראת לנו לחדד נקודה מהותית בנושא החירות. דוקא בתקופות משבר ניתן לראות כי החירות היא הכוח היחיד אשר נמצא בשליטתו של האדם, ויכול להוות כוח מניע עבורו.
אם נתבונן על השינויים שקורים סביבנו נוכל לראות כי יש שתי צורות התמודדות הנראות לעין. במערכת החינוך לדוגמה ישנם מורים שהתקשו מאוד להסתגל לדרך ההוראה מרחוק. הם הרגישו כפויים ומוכרחים ללמד בדרך שלא מתאימה להם. לעומתם היו מורים שהצליחו ביתר קלות להתגמש ולהתאים את עצמם לצורות הלמידה החדשות. אחת מהדרכים להצליח להתגמש ולא להתקע היא האבחנה של האדם במטרותיו ובאמצעים המאפשרים מימוש מטרות אלה.
המורה הורגל לעבוד בדרך מסוימת אם אמצעי הוראה מסוג מסוים. כאשר מסיבות שונות אמצעים אלה כבר לא אפשריים אפשר לחוש תקיעות, חוסר אונים וחוסר שליטה. כי לכאורה אין לנו אפשרות להשיג את המטרות.
כאשר המורה מתבלבל בין המטרה לאמצעים הוא ירגיש כי אין לו אפשרות באמת ללמד מרחוק. הוא כבול, הוא איבד את חירותו.
המטרה שלו כמורה , ללמד, והאמצעי להוראה, להפגש פנים אל פנים. התבלבלו. הפגישה בבית הספר אינה מטרה בפני עצמה . היא בראש ובראשונה אמצעי להפגש עם התלמיד על מנת ללמד אותו. המטרה להפגש עם ילדים אחרים פנים אל פנים אינה המטרה. המטרה היא להיות בקשר, לשחק יחד, להכיר, לרכוש חברים. הדרך הטבעית אליה התרגלנו היתה המפגש הפיזי זה עם זה. משמפגש זה נאסר עלינו או הצטמצם מאוד השכילו המורים להפריד בין המטרה לאמצעים וחיפשו אמצעים חדשים להשגת אותן המטרות.
כאשר אין אפשרות להגיע לחתונה משפחתית באופן פיזי, אנשים משתתפים בשמחה דרך השידור ביוטיוב או בפייסבוק.
מוכר הפלאפל שאינו יכול למכור את סחורתו כדי להתפרנס גם הוא נאלץ לחזור לשורש הדברים ולחדד מהי המטרה ומהם האמצעים.
המטרה שלו היא למכור ולהתפרנס , החנות הפיזית, המפגש עם הלקוחות הוא האמצעי למכור. אם האמצעי לא ניתן להשגה ניתן לחשוב על אמצעי חדש להשגת אותה המטרה. לכן נוכל לראות את הכבישים מלאים ברכבי משלוחים מכל הסוגים והמינים.
המטרה נשארה והאמצעי הוחלף.
נכון כי לעיתים יש הרגשה כי האמצעי החדש אחר , שונה אולי אפילו פחות טוב מהקודם, אך עדיין מצאנו את היכולת להתגמש ולדבוק במטרות.
כוח הבחירה והחירות שניתנה לנו כבני אדם זה היכולת להתגמש ולהתאים את עצמינו. לדבוק במטרות אך להיות יצירתיים במציאת האמצעים.
נתן שרנסקי מתאר כיצד למרות תקופת הכליאה הארוכה לא איבד את תחושת החירות שלו. האמצעי הפיזי נשלל ממנו. החירות ללכת לאין שברצונות ללכת ולעסוק במה שברצונו לעסוק, נשללה ממנו, אך הגבלה זו הביאה אותו לחזור לשורש. למטרה . את האמצעי הפיזי החליף נתן שרנסקי באמצעי אחר, בכוח המחשבה הדמיון והאמונה שהם אמצעי שכל עוד האדם חי במודעות, לא ניתן לשלול ממנו.
כאשר האמצעים והמטרות מעורבבים נרגיש תקועים ללא יכולת למצוא פתרונות למצבינו.
החירות של האדם היא האפשרות לבחור במקומות בהם יש לו אפשרות בחירה והידיעה היכן הדברים לא בשליטתו.
הבירור מהי המטרה ומהם האמצעים להשגתה מאפשרים את המימוש של כוח החירות שניתן לנו.
מוזמנים להתרשם מקורסים מקצועיים ומקוונים שלנו בתחום ההורות וזוגיות: