יש לי נטייה (מגונה…) לעשות דברים ברגע האחרון, וכל פעם מחדש כשהרגע הזה מגיע אני מתבאסת על עצמי ששוב הגעתי לרגע האחרון ומבטיחה לעצמי שבפעם הבאה זה לא יקרה, עד הפעם הבאה כמובן…
מה לדעתכם יעלה בגורל הילדים שלי?
1. אפשרות אחת- העתק-הדבק,
כנראה שגם הם יהיו ככה כי זה מה שהם רואים בבית.
במילים אחרות, נדפקו.
2. אפשרות שנייה- בדיוק להיפך,
הם שומעים ממני כל פעם מחדש כמה שזה גרוע לחכות לרגע האחרון, הם רואים כמה אני כועסת על עצמי, אז הם כנראה יפנימו את זה ויתכוננו מראש.
לפני שנכריע בסוגיה, בואו נחשוב רגע, האם זה באמת כל כך גרוע?
יש פעמים שבהן צריך לתפקד תחת לחץ, להתרכז ולהתמקד, לאלתר ולהסתדר עם מה שיש, וזה בדיוק מה שיודעים לעשות אנשי "הרגע האחרון".
אז אולי זה לא כזה גרוע אחרי הכול…בחזרה לילדים,התשובה הברורה היא שיש ילדים שיצאו כאלה ויש ילדים שיצאו כאלה,מה שבטוח- אין לי שום שליטה על זה!!
אני יכולה לרצות עד מחר שהם "ירשו" ממני דברים מסוימים ("טובים") ודברים אחרים דווקא לא, ובמציאות יכול לקרות בדיוק ההיפך.
אז לפני שאנחנו מכות על חטא ומצטערות על ה"שריטות" שאנחנו מעבירות לילדים, חשוב לזכור שזה לא בידיים שלנו, זה בידיים – שלהם!
וחוץ מזה, גם מה שנראה לנו כמגרעה יכול להיות דבר חיוני ומועיל (כמו הרגע האחרון למשל).
אז רדו מעצמכן, תשמחו במי שאתן, ותסמכו על הילדים שלכן (ועל בורא עולם כמובן) שהם יגדלו להיות אנשים מדהימים וטובים. עם הרגע האחרון או בלעדיו…
כתבה: תמי כהן – מנחת הורים בגישת שפר
מוזמנים לקרוא ולקבל מידע נוסף אודות:
