אחת השאלות הנפוצות ששואלים אמא אחרי לידה לילד שני (ומעלה) היא: "איך האחים שלו מקבלים אותו?" ומתכוונים בעיקר לאח שמעליו.כשילדתי את בתי החמישית הייתי מוכנה לשאלות הללו, מכיוון שפעם, גם אני הייתי שואלת אותן.
אבל למה בעצם? למה שואלים את השאלה הזאת? הרי אף אחד לא שואל: "נו, איך אבא שלה מקבל אותה…?" מובן, זה הרי אבא שלה, ברור שהוא יקבל אותה באהבה, בהתרגשות ובשמחה. אז מה לגבי האחים? למה איתם זה לא ברור? ההורים כמובן מאוד רוצים שילדיהם ישמחו באחות החדשה שלהם, אבל הם לא באמת מצפים שזה יקרה.
למה הכוונה? יש להרבה הורים ציפייה "אוטומטית", פשוט כי זה מאוד מקובל לחשוב ככה, שזה יהיה מורכב וקשה, שהילד שהיה עד כה הצעיר ביותר, ירגיש שהוא מפסיד את אמא ואבא לטובת התינוקת ואז הוא בהכרח יקנא, מה שיגרום לו לכל מיני התנהגויות שליליות.הדעה הזו כל כך רווחת, עד שרובנו בכלל לא מצליחים לדמיין משהו אחר, אפילו עד כדי כך, שאם הילד לא מתנהג כך, אנחנו מחכים "שייפול לו האסימון".
הבעיה עם ציפיות מהסוג הזה היא שהן פועלות כמו מגבר. זאת אומרת שכאשר אני צופה שעומדים להגיע שינויי התנהגות כאלה, אז כל דבר מקפיץ אותי וישר אני מקשרת אותו ללידה. שפך את השוקו? לא רוצה להתקלח? פיזר את הצעצועים? זה בגלל הלידה. הוא מקנא וקשה לו. ו-קלף חזק ביותר הוא הרטבה, שמיד מקבלת את תואר הכבוד- רגרסיה.
נו. ברור. הרי צפיתי שזה יקרה. הכול נהיה קשור ללידה.הילד מצדו קולט את המסר שקרה לו דבר קשה לכאורה, שלא לומר 'טראומטי' ממש ושכך בדיוק הוא אמור להתנהג כשנולד לו אח. מכאן הדרך ל"רגרסיה" קצרה.
אז מה אפשר לעשות?
נתחיל בזה שנדע שהילדים יכולים להתנהג בבגרות ולשתף פעולה אפילו יותר מהרגיל! במיוחד אחרי לידה. למה? כי אחים זה דבר מדהים, זו מתנה לכל החיים, לאחים אין תחליף. ואם לנו זה כל כך ברור, שהתינוקת החדשה והמהממת שלנו תביא לחיים שלנו הרבה אור ואהבה, אז אפשר לסמוך על הילדים שגם הם יודעים את זה. ואם ככה, אז ברור שהם ישמחו! וברור שהם יעשו הכול כדי לעזור לה ולנו.
דבר שני, צריך לכבות את המגבר. זאת אומרת, לא להתרגש מכל דבר שקורה ולא מיד לקשר אותוללידה. הילד לא רוצה להתקלח? ביג דיל, זה קורה גם בבתים אחרים, שאין בהם תינוקת חדשה. הילד הרטיב? קורה. זה לא אומר שהוא ב"רגרסיה" וזה לא אומר שמעכשיו ועד הגיוס הוא ימשיך לפספס. תכבו את המגבר.
אז אם אני צופה שהילדים שלי יקבלו את התינוקת החדשה בטבעיות, כמו שמקבלים אחות- בהתרגשות, באהבה, בשמחה, בחיבה ובאכפתיות, אז זה המסר שעובר. אז מה הצעיר שלי עשה כשאחותו נולדה? סיפר בגאווה לכל מי שהגיע: "זאת בר, היא שלנו!"
כתבה: תמי כהן מנחת הורים בגישת שפר
מוזמנים להתרשם מקורסים מקצועיים ומקוונים שלנו בתחום ההורות:
