כתבה יונת אהרונסון מנחת הורים בגישת שפר ומחנכת באולפנה בחולון
"אני לא בטוחה שהמחנכת הזו תתאים לה"
"לא יודעת אם ביה"ס הזה מתאים לו"
האם שמעתם אמירות כאלה בסביבתכם?
יש לנו ציפייה שבית הספר יתאים לילד שלנו. שהמורים ימצאו את הדרך ללבו, יאתגרו אותו במינון המדויק שיקדם אבל לא ילחיץ, יגבשו את הכיתה וידאגו לו חברתית ועוד.
האם זה נכון?
ואם מותר שאלה נוספת- האם זה בכלל אפשרי?
אחת ממטרות ביה"ס אם לא החשובה שבהן היא להכין את הילדים לחיים האמיתיים. להכשיר אותם לפעול ולעשות טוב בעולם.
מה קורה כשהציפייה שלנו היא שביה"ס יתאים לילד שלנו?
אני רוצה לגעת בכמה נקודות:
1. כשכל מגמתנו היא להתאים את העולם לילד שלנו, אנחנו יוצרים לו אשליה שזה אפשרי ושכך העולם עובד. כשיגיע לעולם האמיתי יגלה שאשתו מצפה בדיוק כמוהו שהוא יתאים את עצמו אליה.. והבוס בעבודה ממש לא מתכוון לשנות התנהלות רק כדי שזה יתאים לו. גם בעולם החברתי יש ציפייה שהאדם יתאים את עצמו לסביבה החברתית ולנורמות הנהוגות בה. אם נצפה מהילד שלנו להשתלב ניטע בו ציפיות ראליות מול העולם ונכין אותו טוב יותר לחיים שאחרי ביה"ס.
2. האם זה אפשרי? האמנם מורה אחד יכול להתאים את עצמו בו זמנית ל35 ילדים עם צרכיהם, רצונם ותחומי העניין שלהם?
ברור שלא! גם כשחושבים על כל ילד וילד יהיו דברים שיתאימו יותר לאחד הילדים ושיעורים אחרים יתאימו לילד אחר. וזה בסדר. חלק משמעותי בעיני ממה שלומדים בביה"ס הוא איך אני מתנהל מול מציאות שלא בחרתי.
3. אם מטרת החינוך היא 'לעשותו טוב וישר' כדאי שיתחיל לעבוד על המידות. ללמוד לדחות סיפוקים, ללמוד לכבד, להיות נעים הליכות ובעל דרך ארץ. לכל אלו תהיה הזדמנות טובה דווקא כשלא הכל יהיה תכנית כבקשתך.
4. ונקודה אחרונה – יש לנו משוואה בראש שקשה=רע. אבל זו משוואה מוטעית מיסודה! הקושי הוא המקפצה הטובה ביותר לצמיחה ולהתקדמות. הרב קוק אומר: "ההכרח מרומם את האדם למדרגות גבוהות". כן. דווקא כשקשה לנו, כשמכריחים אותנו, דווקא אז נצמח ונגדל! אז כשהילד שלנו נתקל בקושי לא נבהל, ניזכר שקשה=טוב, והרוגע שלנו מול הקושי שלו יתן לו בטחון לצמוח ולהתגבר מתוך האתגר.
מוזמנים לקרוא ולקבל מידע נוסף אודות:
