אנחנו נמצאים בימים הנקראים במסורת ישראל "ימי בין המיצרים"- הימים שבין יז' בתמוז לט' באב, ימים בהם אנו נזכרים בין היתר בחורבן בית המקדש וביציאת ישראל לגלות שנמשכה כאלפיים שנה עד לא מזמן, עם חזרתנו ארצה.
חכמינו לימדו אותנו שהסיבה המרכזית לחורבן הבית הייתה שנאת חינם שפשתה בעם באותם הימים. קשה שלא לחוש צער כאשר אנו מתבוננים על מה שעובר על החברה הישראלית בימים אלה.
האם לא למדנו את הלקח הכואב? וחשוב מזה, מה אנו יכולים לעשות כדי לשפר ולתקן את המצב העגום הזה?
ראשית, חשוב שנבין מה אנחנו לא יכולים לעשות (כדי לא לבזבז אנרגיות לריק) אנחנו לא יכולים לשנות אף אדם חוץ מאת עצמנו (וזאת גם משימת חיים סופר קשה…..)
ולכן אם הנחת היסוד שלי היא שהתנאי לאהוב את האדם האחר הוא ההתאמה שלו למה שאני מבין לנכון, זה כנראה לא יקרה.
מחשבה מייאשת? מאכזבת? אך כדאי להיות מודע לה כי זאת האמת. אנשים משתנים כי הם רוצים ובוחרים להשתנות.
אך מה בכל זאת אני יכולה לעשות? אני יכולה להסתכל אחרת על המציאות, לפרש אחרת את מה שאני רואה ולבחור במה להתמקד- כל האפשרויות האלה הן בידיים שלי.
כל אחד מאיתנו מוקף באנשים בהתנהגויות, במעשים ובאמירות חיוביים יותר וחיוביים פחות השאלה היא במה אנחנו בוחרים להתמקד.
האם אנחנו בוחרים להתמקד בדברים הפחות חיוביים או שאנחנו בוחרים להתמקד בדברים החיוביים.
רבי נחמן מברסלב מלמד שכאשר עוסקים בחלק הרע, מגנים אותו, מצביעים עליו, מדגישים אותו, לא פותרים בזה שום בעיה.
אף אחד בעולם לא השתנה כי הטיחו בו שישתנה. ולא רק שלא נפתרים מהרע בצורה כזו, אלא גם מגדילים אותו ומעצימים את הבעיה שבעת מונים, כדרך שפצע פתוח שמחטטים בו, לא רק שאינו מחלים אלא מחמיר והולך.
"עין טובה" היא המפתח ליכולת לאהוב בני אדם, גם אם הם חושבים ומתנהגים אחרת ממני.
ההיפך משנאת חינם הוא "אהבת חינם" – אהבת החן שלהם, אהבת היופי והחן שבכל אדם ואדם.
כשמתסכלים ומתבוננים באמת ובצורה אקטיבית בצד הטוב של כל אחד ואחד, ואין אדם שלא ניתן למצוא בו צדדים יפים וחינניים מגיעים לאהבת חינם.
עין טובה היא המפתח לתיקון העולם.
"ואם נחרבנו ונחרב העולם עמנו על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות והעולם עמנו יבנה על ידי אהבת חינם…” (הרב קוק, אורות הקודש ג')
שנזכה בימים חשובים אלה לראות מעלת חברינו ולאהוב זה את זה אהבת חינם.
כתבה ענת טוסון, יועצת בגישת שפר
