את הפוסט הזה אני מרגישה בימים האחרונים שאני חייבת פשוט חייבת כבר לכתוב.
זה כבר ממש בער בי.
✅ לא הגיוני שהורה יפחד מילד.
✅ לא הגיוני שהורה ילך על ביצים כי הוא חושש מהתגובה של הילד.
✅ לא הגיוני שהורה ירגיש במצוקה בתוך הבית שלו.
✅ לא הגיוני שהורה ירגיש מתנצל כל היום מול הילד.
✅ לא הגיוני שהורה יחשוב שהילד טועה וילך סחור סחור כי מה יקרה אם הוא יביע את דעתו.
✅ לא הגיוני שהורה יבלע צפרדעים כי הוא חושש מהתגובה של הילד.
✅ לא הגיוני שהורה יפחד פיזית מהילד
פשוט לא הגיוני……וזה לא משנה בן כמה הילד, 3, 13 או 20.
זה פשוט לא הגיוני.
מהרצון להיטיב, להבין, להכיל ושיאהבו אותנו, ממש ממש התבלבלנו.
הפקרנו בלי לשם לב, את התפקיד הכי חשוב שלשמו התכנסנו וזה להכין את הילדים לחיים.
השיח שנוצר בין ילדים להורים לא מתרחש אפילו בין חברים.
היעדר כבוד, תחושת המגיע לי, האיומים וההפחדות פשוט בעייתי מכל כיוון.
ואני נפגשת עם הסיטואציות האלו שוב ושוב והורים שפשוט חוששים, לא יודעים מה לעשות.
ואני מראה להם שוב ושוב שהם יודעים בדיוק מה לעשות, אבל הם פשוט מפחדים.
הורים מצטטים לי בקליניקה, משפטים שהילדים אומרים להם ובקלות אני יכולה לחשוב שהשיחה מתנהל בין הורה לילד ולא בין ילד להורה.
ממש היפוך תפקידים. תכף ילד ישלח הורה לחדר.
אני לא יכולה להכריח!!!! ילד לכבד ולהתנהג יפה, אני כן יכולה להחליט מה מתרחש בחלקת האלוהים שלי ומה לא.
מה אני כהורה מוכן שיתקיים בשיח איתי ומה לא.
הורה מפחד לא יכול להוביל בית ולחנך.
להיות הורה אין פירושו להיות שק חבטות, לגדל ילד אין פירושו להימחק תחת מכבש.
תזדקפו, אנחנו והילדים לא שווים, תפקידנו לחנך, תפקידם להקשיב.
ואנחנו יכולים להגדיר מה כן ומה לא בבית ספרנו.
כשלנו זה יהיה ברור עמוק עמוק בפנים בלי חששות ופחדים, גם להם זה יהיה ברור לגמרי.
כתבה: מיטל חדד מסורי מנכ"לית מרכז שפר
מוזמנים להתרשם מקורסים מקצועיים ומקוונים שלנו בתחום ההורות:
