ליטל אלקלעי, מנחת הורים בגישת שפר מסבירה כיצד להתמודד עם הבן "הרשע":
"כנגד ארבעה בנים דיברה התורה: אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול".
אינספור פירושים נכתבו על ארבעת הבנים בהגדה, אבל דבר אחד ברור: כל אחד מהבנים מקבל מענה לשאלה שלו, אפילו הבן שלא מציג שאלה…
לבן החכם קל מאד לענות. הוא מקשיב וחוקר, מנסה להבין באמת כדי להיות חלק מהדבר הגדול הזה שאליו הוא משתייך.
אבל הבן הרשע, זה שמתריס ושמוציא את עצמו מהכלל, או הבן התם שמתקשה להבין ושצריך אולי להסביר לו כל דבר שוב ושוב, ובוודאי הבן שאינו יודע לשאול, זה שמראה ששום דבר לא מעניין אותו והוא לא מראה נכונות להיות חלק…שלושת הבנים האלה, ש"לא הולכים בתלם", שמראים באופן מופגן שהם לא ממש חלק מהמשחק, גם להם עונים, כל אחד בהתאם למקום שבו הוא נמצא.
קל לנו מאד ליפול ולהאמין למה שנראה מבחוץ, להצטער, להתייאש ולהגיד לעצמנו: "למה לנסות בכלל? זה אבוד. אין טעם…"
אבל האמת היא שכל אחד מהבנים האלה הוא חלק, גם כשהוא עושה הכל כדי שנחשוב שהוא לא.
האפשרות להתבונן מעבר למה שנראה לעין, לראות בכולם חלק, גם במי שמנסה להפגין חוסר עניין, גם במי שמגלה קשיים ואומר שהוא מרים ידיים ולא רוצה יותר, וגם במי שמראה שכל מה שהוא רוצה זה למרוד, זו דרך הרבה יותר טובה להתבוננות.
כשאנחנו "קונים" את מה שנראה מבחוץ אנחנו מתייאשים, כועסים, מאוכזבים…ובהתאם לזה גם מגיבים.
אבל כשאנחנו מצליחים לראות מעבר למה שנראה לעין – אנחנו מגלים שגם הבן שמפגין כלפי חוץ את החלק הלא משתף פעולה שבו, זו בכלל לא המהות שלו. המהות שלו היא להיות חלק, בדיוק כמו הבן החכם.
כשאנחנו רואים אותם ככאלה, כמשתפי פעולה, כל המחשבות שלנו עליהם והיחס שלנו אליהם מתהפכים. במקום יאוש יש תקווה, במקום כעס נובטת שמחה…
ההגדה מלמדת אותנו שגם בשבילם יש תשובה, גם הם יושבים ליד שולחן הסדר, וגם הם לגמרי חלק. צריך רק לראות אותם ככאלה ואז מתגלה שבמהותם הם בדיוק כמו הבן החכם.
מוזמנים להתרשם מקורסים מקצועיים ומקוונים שלנו בתחום ההורות:
