למה ה' לוקח את הכי טובים?
הוא לא לוקח. הם נותנים.
הם בוחרים. הם נכנסים. הם מסתערים. הם מקריבים. הם שמים בצד חלומות אישיים.
שאולי שלנו הוא ההוכחה לכך.
הוא לא היה אמור להיות ביחידה קרבית. הוא בכלל היה צריך לקבל פטור. היה לו עיוורון לילה מלא.
הוא לא רואה כלום בחושך. לא מתרגל.
הוא הסתיר את זה מהצבא. בקורס טייס הוא הדליק פנס בניווטים.
היה נופל כל הזמן במסעות. אוחז בחברים בחושך כדי לא ליפול.
מקורס טיס נפל לנח"ל, יצא לקצינים, וסיים קורס קציני חי"ר עם עיוורון לילה.
"בכוכב הבא" בתחילת המלחמה הוא הגיע על מדים ושר "אני עטלף עיוור". מילים שמספרות את הסיפור שלו בצבא.
הוא הצליח לעבור לשלב הבא והייתה לו אפשרות להכנס לתוכנית ולהשתחרר מהמילואים, אך הוא הניח את החלום האישי בצד ובחר להמשיך להלחם.
בפוסט שפירסם הוא כתב:
"כרגע יש רק דבר אחד בראש שלי וזה להמשיך להלחם בחושך עד שנראה את האור".
הוא סיים במשפט:
"בזאת הסתיימו שידורינו לעונה הקרובה".
שאולי המתוק שלנו!
השידור שלך לא הסתיים. השידור שלך רק התחיל.
אנחנו גאים בך פי מיליון מאשר אם היית מייצג את ישראל באירוויזיון.
אתה משדר לנו מה באמת חשוב בחיים. בעולם שמשדר ששום דבר לא חשוב יותר מהמיצוי העצמי והגשמת החלומות האישיים,
אתה משדר לנו ולעם ישראל כולו שלך היו דברים גדולים יותר להלחם עליהם.
אתה לא היית צריך להיות שם. ה' לא לקח אותך.
אתה בחרת להיות שם בעיניים פקוחות. בשבילנו. בשביל עם ישראל כולו.
שאולי אנחנו אוהבים אותך וגאים בך מאוד.
בזאת התחיל השידור שלך שאולי. לא לעונה הקרובה.
לנצח.
#שאוליגרינגליק
כתב: יוחאי גרינגליק
רותי אמא של שאולי היא מנחה ותיקה אצלינו במרכז שפר ואנחנו מקדישים דברים לעילוי נשמתו ונשמת כל הגיבורים
מוזמנים להתרשם מקורסים מקצועיים ומקוונים שלנו בתחום ההורות:
