לכל אחד מאיתנו כהורים יש ילד שבתקופה מסוימת קשה לנו איתו מאוד, יש לנו רגשות קשים מאוד מולו.
ובדרך כלל מה שיקרה זה, המון כעס אליו, הערות חוזרות ונשנות על ההתנהגויות שקשות לנו.
יש תרגיל שאני נותנת להורים שנמצאים מול חוויה כזאת עם אחד הילדים שנקרא תרגיל ״עין טובה״, המון פעמים המשימה מחוללת שינויים מרגשים מול אותו ילד.
בתרגיל ההורים מתבקשים לחפש ולמצוא בילד או בבן הזוג דברים טובים ולכתוב.
פשוט: לחפש, למצוא ולכתוב.
בתקופה שהיה לי קושי גדול מאוד עם אחד מילדי תקופה ארוכה, ובאחד מסגרי הקורונה קלטתי שכבר לא קשה לי איתו, ההפך, הרגשתי שהלב שלי יוצא אליו, שהאור שלו מתגלה ובגדול, ואז הבנתי לעומק מה זה הסיפור הזה של עין טובה ואיזה אור ושינוי אמיתי בתוכנו הוא מחולל.
מציאות החיים שלנו מעורבבת,
האם היא טובה או רעה?
הכל לפי עיני המתבונן.
אין באמת דבר כזה מציאות אובייקטיבית.
יש רבים שחייהם מלאים בטוב ובשפע, והם חווים את חייהם במרמור ובקושי.
ויש שחייהם מלאים באתגרים ובחסר והם מלאי הודיה וחווים את חייהם כטובים.
בחוויה מול הבן שלי קלטתי שהרבה דברים שהייתי רוצה שיקרו איתו לא קורים, והוא מתנהג בצורה שאני לא מרוצה ממנה בכל מיני מישורים, ובאופן לא ממש מודע קלטתי שעשיתי שינוי ובחרתי בשלב מסוים להתמקד במה שטוב, באור.
יש בתוכנו הרבה פעמים קול שאומר: מה אני אתעלם מזה שהילד לא עושה כל מיני דברים שנראים לנו קריטיים וחשובים? מה אני משדרת לילד בזה שאני לא ממשיכה להעיר לו, אולי הוא יחשוב שזה בסדר להמשיך להתנהג ככה?
ובואו נהיה כנים, אנחנו מעירים לילד כבר חצי שנה, צועקים ומתעצבנים כדי שיפסיק והוא לא מפסיק.
ובדרך כלל זה אפילו נהיה יותר גרוע, אז בואו לא נתבלבל מהעובדות, ככל הנראה להמשיך עם זה עוד, לא הולך לשנות את המצב.
ואנחנו ממשיכים להילחם ומפסידים פעמיים.
נלחמים במה שאין בו, ובדרך כלל לא רואים שינוי אמיתי לטובה, וגם מפסידים את הטוב שיש בו.
ברגע שאנחנו מוכנים להפסיק באמת להתמקד ברע ובחסרון, מתגלות בפנינו העצמות, הטוב והגודל של הילד שלנו.
זה נכון שהוא עדיין לא תמיד עשה את אותם דברים שרציתי, אבל התמונה שלו בתוכי השתנתה ממש!!!
פתאום המתיקות שלו גדלה, הכישרונות שלו התעצמו, טוב הלב והרגישות שלו התרחבו.
המשקל של הטוב גדל ועלה על החסרונות.
כי הרי מה קורה בדינמיקה בין הורה לילד כשהלב יוצא אליו? וואו, כמה הטוב שבו הלך וגדל, אני אפילו לא יודעת אם במציאות או בעיניים שלי.
אני רק יודעת שקיבלתי את הבן שלי ואת ההורות שלי במתנה כשהבנתי את העניין הזה.
אבל זה הסיפור.
טוב מגדיל טוב, אור מרבה אור.
אם רק נהיה מוכנים טיפה לוותר על תפקיד המחנך שמתעקש מתוך רצון לחנך להתמקד בחסרונות וברע, החיים שלנו ישתנו.
לטובה.
חורף מואר ומלא אהבה וקרבה.
כתבה: חיהלה אליצור מנחת הורים, יועצת זוגית ואישית בגישת שפר
מוזמנים להתרשם מקורסים מקצועיים ומקוונים שלנו בתחום ההורות:
