בחוג הורים העלתה תהילה בעיה עם הבנות שלה.
לתהילה מאוד חשוב שהילדות יצאו בכל בוקר למוסדות החינוך כשהן מאושרות.
לבושות היטב, מסורקות ומטופחות, ו… מחייכות.
ובכל בוקר, לפחות אחת הבנות בוכה, מתלוננת מקטרת ומסיימת בהתקף זעם.
ובכל בוקר, תהילה מרגישה שנכשלה.
שלא הצליחה לגרום לבנותיה לצאת לקראת היום החדש בתחושת שמחה ואושר.
של מי האחריות על האושר של הילד?
תהילה חשבה שהאחריות כולה שלה. והיא עשתה רבות כדי שהילדות יהיו מאושרות.
האם אפשר לגרום למישהו אחר להיות מאושר?
מחקרים מראים שאין קשר בין נסיבות החיים של האדם לבין דרגת האושר שהוא חווה.
מכאן מסקנה שאי אפשר לגרום אושר לאדם אחר. אפשר לשמח אותו בכל מיני דרכים, אבל האם הוא אכן ישמח? האם יהיה מאושר?
תלוי רק בו.
להיות מאושר זוהי החלטה. האדם, וגם הילד יחליט איך ירגיש.
תהילה הבינה שאין ביכולתה לגרום לבנותיה להיות מאושרות. היא יכולה להעניק להן את כל מה שאמא יכולה להעניק, אך האחריות על מצב הרוח, היא כולה של הבנות.
למחרת, למרבה הפלא, יצאו מהבית שלוש בנות מחייכות.
בנוגע לחג סוכות נאמר בתורה: "והיית אך שמח".
ההנחיה לשמוח מעידה על היכולת של האדם להשפיע לשנות ולבחור ברגשות שלו.
כי ההרגשה היא תוצאה של מחשבה, של החלטה. הרגשות נובעים מדרך ההתבוננות שלנו בעולם, ומהדרך בה אנחנו מפרשים את המציאות.
אם כן, בסוכות השנה נוכל לבחור לשמוח!
כתבה: שפרה בירנבוים מנחה יועצת הורים בגישת שפר
