בתקופה האחרונה נכנס לזוגיות שלי וללב שלי אור חדש.
קוראים לאור הזה הערכה.
אני יודעת שאני נשואה לאדם מדהים, אני מעריכה את זה תמיד, אבל תמיד בצד יש גם איזו ביקורת, למה הוא מתנהג ככה ואם רק היה משתנה קצת, רק אפילו בכמה עניינים קטנים היה הרבה יותר טוב.
בתקופה האחרונה הזו, המשוגעת הזו, דווקא כשהוא כמעט לא נמצא, כשאנחנו מתראים רק בין לבין, כשהוא עובד כל-כך קשה, עייף מאוד, מתמודד עם קשיים בלתי נתפסים, דווקא עכשיו אני מרגישה שהלב שלי מפוצץ בהערכה.
נכון שאני לבד פה בבית, וזה לא קל לי ואני מתגעגעת ואני דואגת לו ולנו, ולפעמים אני כועסת ופוחדת ועצבנית על כולם.
ובקלות הייתי יכולה להישאב להתמרמרות, כמו שהיה קורה די הרבה קודם.
אבל הערכה הזו שומרת עלי.
כי ברור לי כמו שלא היה לי ברור אף פעם שהוא נמצא איפה שהוא צריך להיות ועושה מה שצריך לעשות גם אם זה קשה לי.
ואני רואה סביבי, בהתכתבות בקבוצות ווטסאפ, בשיחות, בייעוצים שבעצם זה מה שכולנו מחפשים כל הזמן, הערכה.
כשמגיעה לייעוץ אישה ומספרת שקשה לה שהוא לא עוזר, כשאבדוק איתה קצת יותר לעומק נגלה שזה לא עניין טכני, כי אם הוא היה חולה או במילואים היא הייתה מסתדרת ומוצאת פתרונות, מה שהיא מחפשת זה שהוא יראה את ההשקעה שלה, שהוא יראה כמה היא מקריבה לטובת הבית. שיעריך.
זה גם מה שאני שומעת עכשיו הרבה סביבי, כאילו כולנו צריכים להראות שגם לנו קשה (לא רק החיילים בחזית מתמודדים אלא גם אנחנו פה בבית, תראו אותנו) ולמה?
כדי שיעריכו גם אותנו. לקבל הערכה זה צורך פנימי של כולנו.
ומה עם לתת הערכה?
פה אנחנו בדרך כלל יותר מתקשים כי תמיד יש גם ביקורת.
אבל גיליתי את המתנה הזו. אני חושבת שזו אחת התקופות שאני מרגישה הכי קרובה אליו אפילו שזה מרחוק. כאילו הוא נצבע לי במין אור זוהר כזה, הוא נראה לי יפה יותר, חזק יותר, אהוב יותר.
וכל זה רק אצלי, הרווח שלי עוד לפני הטוב שאני מקווה שזה עושה לו.
אני רק מתפללת שאדע להשאיר את הערכה הזו תמיד, גם בתקופות שגרתיות יותר.
כתבה : מוריה בן ארי דורות יועצת זוגית ומנחת סדנאות זוגיות
מוזמנים גם להתרשם מלימודי ייעוץ זוגי שלנו
