אני חובשת על ראשי 'כובעים' בעבור תפקידיי השונים,אחד הכובעים שמושכים את תשומת ליבי באופן קבוע הוא כובע האמא. אני חווה הרבה תנודות בכובע הזה. לפני חודשיים הכובע היה מרוט ומלוכלך.הרגשתי כמה אני אמא לא מוצלחת כאשר חוויתי מספר אירועים מאכזבים מול ילדיי, אבל בשבועיים האחרונים הנחת מהילדים הפכה את הכובע למהמם ונוצץ.
הסתכלתי על הכובע ורק התפללתי שישאר כך לאורך זמן.בכל אחד מהכובעים, אני יודעת ש'אין הדבר תלוי אלא בי', שאם אעמול ואפעל לכיוון הנכון, בסופו של יום אצליח בתפקידי.רק בכובע ההורות החוקיות שונה.
הוא אדון לעצמו.לעיתים בכלל לא קיים קשר בין המעשים שלי כאמא לתוצאות בקרב ילדיי, והמצב הזה מתסכל מאוד, הוא יוצר אצלי ערעור ביכולת שלי להשפיע, להרגיש מועילה, להיות בטוחה בסמכות שלי.בחוזה הבלתי כתוב נוצר אצלי תנאי הקושר בין מעשיהם של ילדיי להצלחה שלי כאמא. אך הקושי הוא שאין לי שליטה במעשיהם של ילדיי וכך נותרתי חסרת אונים.עוד רגע אנחנו נכנסים לפסח, חג החירות.
ומה יותר חירות מלסלק מחיינו את התנאים שאין ביכולתנו לחולל. האפשרות שלי לבנות בטחון בעצמי כאמא ללא קשר לפעולות ולמעשים של ילדיי. להצליח לנתק בין החינוך שלי כאמא לבין הבחירות שלהם כישות נפרדת ממני.כל כך הרבה חמץ נכנס לסדקים של חוסר הבטחון באימהות. הגיע העת לנקות את הקושיות, את חוסר הבטחון ולענות לעצמינו בדרך פשוטה.
אנחנו עושות את מה שבשליטתנו מתוקף תפקידנו:
מחנכות – משמשות בתפקיד הצינור שמוביל את הילדים להבין כיצד חיים כאן בעולם הזה.על החלק של הביצוע הם אחראים ולכן הכובע שאני אבחר לחבוש לאחר ניקיונות החמץ יהיה כובע יציב, נאה, בסגנון שאני אבחר.
הוא לא ישתנה יותר בעקבות מעשיהם של ילדיי. פסח מזמין אותי לשחרר את האחריות שלי להביא גאולה לעולמם של אחרים.בנחישות ואמונה גדולים אני ממוקדת אך ורק בתפקיד שהוסמכתי אליו – להיות אמא לילדיי, להאיר את הדרך.להיות מגדלור.
כתבה: איילת מיץ מנחת הורים בגישת שפר
מוזמנים לקרוא ולקבל מידע נוסף אודות:
