הרישום לכנס השנתי הדיגיטלי של מרכז שפר מתחיל ביום חמישי ה- 13.5 ב' בסיוון
מעוניינים שנשלח לכם מייל עם הרישום? השאירו לנו פרטים.

פיספסתם  את הכנס השנתי של שנה שעברה? ניתן לרכוש את המושבים
לפרטים נוספים לחצו כאן!

קורס דיגיטלי - המפתח לשינוי במערכות יחסים
לפרטים נוספים לחצו כאן

ללוח החוגים הנפתחים בקרוב ברחבי הארץ
כנסו ללוח החוגים

בר מרטיבה בלילה וגם ביום היא לא נקייה

בר עלתה לכיתה ג' כשהייתה בת שמונה.

כשהייתה בת שלוש, הורדנו לה את הטיטול בתקווה שנעבור את תקופת הגמילה בקצרה ונגיע לשנת הלימודים בגן עם ילדה יבשה.

בימים הראשונים, עסקנו הרבה בישיבה על הסיר, על האסלה, מחיאות כפיים על כל פעם שהיא הצליחה "לעשות בסיר" והתעסקות מרובה סביב נושא "הילדה הגדולה שנגמלה".

היו ימים שהמכנס היה יבש, ,היו ימים שלא וכך הלך העניין ונמשך, על פני חודשים. לבסוף כשהגיעה לגיל ארבע וחצי "למדה" בר לשלוט בצרכיה ולא הרטיבה או לכלכה את המכנסיים, במשך היום. הרטבת הלילה נמשכה ורק לעיתים רחוקות היא קמה יבשה.

במהלך ארבעת השנים שעברו מאז, עברנו תקופות קצרות וארוכות בהן הרטבת הלילה נמשכה, נפסקה. בחלק מן הזמן הרטבה ביום, ותקופות בהן גם הצרכים הגדולים היו מרוחים על התחתונים במשך היום. תקופות ה"תחתונים היבשים", הצטמצמו, התרחבו ואנחנו לא הפסקנו לבחון ולשאול את עצמנו – עד מתי?

פעלנו בכל דרך אפשרית, הסברנו וחזרנו והסברנו, התחננו וכעסנו, נתנו פרסים ועונשים, נאמנו נאומים קצרים וארוכים. הלכנו לרופאים, למרפאים טבעוניים, למרפאים אלטרנטיביים וניסינו כל עצה. היו תקופות בהן נתנו כדורים, הפעלנו פעמונים מצלצלים באמצע הלילה, הזכרנו ללכת לשירותים, בדקנו שהיא זוכרת, הזכרנו ובדקנו שוב. אבל שום דבר לא הועיל…

בשנה האחרונה המצב הלך והחמיר ובר הייתה חוזרת מבית הספר כמעט דרך קבע עם כתם רטוב וריח נורא כתוצאה מעשיית כל הצרכים במכנסיים.

כששמענו שנפתח חוג הורים ב"גישת שפר" בשכונה החלטנו להצטרף. כבר שמענו על "גישת שפר" מחברים והבנו שהרבה מהדינמיקה השלילית בין הורים לילדים ניתן לפתור באמצעות שינוי צורת ההסתכלות שלנו. זוג חברים שלנו סיפרו לנו שהם פתרו בעייה של הרטבת לילה עם הבן שלהם, בן החמש. הגענו לחוג, העלנו כמה בעיות וחיכינו שיהיה לנו האומץ להעלות את הבעיה עם בר. מהר מאוד נוצרה אווירה של אמון וחוסר שיפוטיות והחלטנו לספר על בר.

המנחה ניסתה לברר מהי בדיוק הבעיה שלנו ותוך כדי בירור. היא שאלה אותנו אם ברור לנו שבר שולטת בצרכיה. ואז לתדהמתנו היא הסבירה לנו משהו פשוט והגיוני – היחידה שיכולה לשלוט בסוגרים שלה, היא בר עצמה ובחיים לא נצליח לשלוט במקומה על ה"יציאות" שלה. היא בדקה אתנו אם מה כל מה שעשינו מועיל ומביא לתוצאה וכשענינו שלא, זה רק חיזק אצלנו את התחושה שלנו אין אפשרות לקחת אחריות על העניין. המנחה גם הנחתה אותנו כיצד לא להיות מעורבים רגשית בסיפור ובעיקר הדגישה בפנינו שזו אחריותה המלאה ולנו אין דרך לשלוט בעניין.

יתרה מזאת, בנאומים המיותרים, בבדיקות החזרות ונשנות, בהליכה לטיפולים ובכל הניסיונות האינסופיים שלנו לפתור את הבעיה, אנחנו בעצם "משדרים" לבר שהעניין באחריותנו והיא לא לוקחת אחריות. עלינו לדעת שבר יודעת לשלוט בצרכיה והיא בוודאי רוצה ויכולה לשלוט בהם עכשיו.

"אין צורך להסביר לה על השינוי בגישה שלכם" היא אמרה לנו בביטחון, "מספיק שאתם תוציאו את עצמכם מהסיפור מתוך ידיעה שזה בשליטתה ומובן מאליו שהיא רוצה ויודעת כיצד לשלוט בצרכיה. אתם יכולים להחליט על כך רק כשאתם בטוחים שאין לה שום בעיה והיא שולטת בצרכיה."

יצאנו מהפגישה ובעלי אמר לי שהוא לא כל כך בטח בכך שבר באמת שולטת באופן פיזי בצרכיה, הזכרתי לו את אותם החודשים במהלך חייה בהם היא שלטה מצוין ולא היו בעיות, אך הוא עדיין לא השתכנע. החלטתי לחכות שהשתכנע, שבוע מאוחר יותר כשבעלי הגיע אלי ואמר לי "הבנתי, היא באמת שולטת בזה ולנו אין אפשרות לשלוט בזה, החלטנו לעבוד". מאותו השלב, הפסקנו לחלוטין לעסוק בזה. לא הזכרנו, לא שאלנו, לא בדקנו בעצת המנחה התייחסנו אליה בעניין הזה, כמו אל אחיה הצעיר ממנה בשנתיים שהוא נקי ו"יבש" לחלוטין. האחריות הייתה שלה וכשהיא עמדה בזה ובאה "להשוויץ" שהיא נשארה יבשה ונקיה, הבטנו בה ואמרנו לה – "בוודאי שאת יודעת להשתמש בשירותים. את הרי גדולה" והיא הלכה לה לדרכה מאושרת.

מאותו היום ההתנהלות סביב צרכיה של בר הייתה באחריותה. הניקיון שלה הפך למובן מאליו, ביום ובלילה בכל סוגי הצרכים. סיוט שליווה אותנו שנים נעלם רק בזכות ההסתכלות בגישה של אמון וידיעה שהילד יודע ואחראי בעצמו לשלוט בצרכיו.

הפוסט הבא
אין סוף לתלונות של הילדים
הפוסט הקודם
My Children Stopped Fighting

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Fill out this field
Fill out this field
יש להזין אימייל תקין.

תפריט
Call Now Button