29.6 הוא תאריך
בו הדריכות הנפשית
מגיעה לכוננות שיא.
בידיעה,
שמעכשיו צריך לקחת נשימה גדולה,
מלאה בסבלנות,
יצירתיות
ואהבה,
שתחזיק אותנו שפויים,
לחודשיים הבאים.
אינספור תיאוריות נכתבו
על החופש:
׳עשה׳ ו ׳אל תעשה׳
את הכל הרי אנחנו כבר יודעים.
לא משנה אם הכנו
׳לוח חופש׳ או ׳פלייליסט קיץ׳
הרי ברור לנו
שהתסכול והמרמור
בוא יבואו…
ורגע
לשנייה אחת אני רוצה
להתמקד ב –
מה ברור לי?
אם ברור לי שהילד
יתמרמר וישתעמם,
למה אני מתבאסת
כשזה קורה?
ולמה בכלל עשינו
ממרמור ושעמום
כזו טרגדיה?
הרי אנחנו יודעים
כמה תיאוריות טובות
נכתבו על ׳חצר הגרוטאות׳
ושמשעמום יכול לצאת הרבה טוב…
עם בואו של החופש הגדול,
אני עושה לעצמי
טבלה פשוטה,
עם שתי עמודות.
מה בשליטתי?
ומה לא בשליטה שלי?
הדברים שיש לי יכולת לקבוע
ולשנות הם:
זמינות שלי בתאריכים מסוימים, מקומות בילוי, הוצאה כספית ועוד.
ובדברים שאין לי עליהם שליטה
מופיעים כל הדברים הקשורים
במניפת הרגשות של הילדים.
(משעמם לי, לא בא לי, אוף ועוד…)
אני כבר יודעת שיש להם
מערכת הפעלה שונה,
שאין לי עליה שום שליטה.
אז אני חוזרת להתמקד
במה שיש ביכולתי לשנות
ולעשות.
יכולה להמליץ ולספר
שככה הדברים
נהיים הרבה יותר פשוטים..
שיהיה קיץ מלא
בבריאות ובדברים טובים
כתבה: בשמת נדיבי טאובר מנחת הורים בגישת שפר
