בניה הבן שלי בן ה-8 רצה ארנבת לאפיקומן.
כשהייתי ילדה גם אני חלמתי לגדל חיות ואמא שלי בחיים לא הסכימה.
וגדלתי להיות אמא שלא יכולה לדמיין חיות בבית שלה בשום מצב, לא יכולה לדמיין את הלכלוך, השערות וכו וזה גם קצת מפחיד אותי.
בחול המועד דיברתי עם גלעד ואמרנו אחד לשני שאולי נחשוב לזרום על האירוע ואולי זה לא כזה נורא.
בניה פשוט לא האמין ומאוד התרגש והתחיל לחפש בגוגל אימוץ ארנבות ברצינות מתוקה.
כדי לסגור בתוכי את העניין כתבתי בוואטסאפ הקהילתי שלנו:
״מי שגידל ארנבים בביתו, אשמח לשמוע על החוויה ועל הקרצוצים״
מייד קיבלתי אינספור הודעות של אנשים שתארו את גידול הארנבת כסיוט וקרצוץ ולכלוך וסירחון בלתי נגמרים.( והם אנשים עוד הרבה יותר זורמים ממני)
מודה, התבאסתי.
הבנתי בליבי שאני לא מסוגלת לעשות את זה, זה גדול עלי ואני לא רואה איך זה קורה.
ובניה בתוך כל המחשבות האלה ממשיך לבדוק אימוץ ארנבות בגוגל, בודק מחירים, כלובים ושאר פרטים.
גלעד ואני מבינים שלצערנו שאנחנו הולכים לאכזב אותו.
באמת רציתי לשמח אותו ולתת לו את האפשרות הזאת אבל ראיתי שעלי באופן אישי זה גדול.
דיברתי איתו על זה והוא מאוד מאוד מאוד התאכזב ובכה .
הצטערתי איתו מאוד.
אבל הבנתי הבנה חשובה באותה נקודה שאם היא תעזור לעוד הורים אני אשמח.
שאני לא יכולה להיות אמא שאני לא.
זה לא מחזיק.
זה אולי מחזיק לכמה דקות, ימים או שעות אבל לאורך זמן וחיים האימהות שלי היא מי שאני( עם עבודת מידות וכו), אבל האימהות שלי נובעת מהאישיות שלי.
בעיני זה קסום ומרגש.
כי יש לכל אדם בעולם מסע, ייעוד ותפקיד בעולם והאימהות היא חלק מהסיפור ולכן אני לא אמא כמו השכנה אבל מה שיפה פה זה שהיא גם לא כמוני.
אני מביאה לאימהות שלי את מי שאני עם כל הלב והילדים שלי מרווחים את זה( וכנראה גם מפסידים כי אני חלקית).
אבל בעיני זה מה שיפה בעולם וגם חזק לילד לדעת ולגדול שאמא היא חלקית, אנושית וכך גם להם מותר להיות כאנשים וכהורים לעתיד.
מה שהיה לי חזק עוד זה שככל שאני שלמה עם החלקיות שלי גם הילדים שלי מקבלים את זה וחיים עם זה בטוב.
מה קרה בסוף?
בניה נסע למקסטוק עם אורי הבן הגדול שלי שהבטיח לו גם אפיקומן וקנה רובוט כלב ואמר לי:
"אמא תראי מה קניתי כלב שלא עושה סרחון ולא מלכלך" והוא באמת היה מבסוט ממנו.
הדבר החזק הנוסף שעלה לי מהסיטואציה הוא
שאיך נתמודד עם היומיום בבית בעיקר קשור למה קורה לנו בפנים, לאיך אנחנו חווים ותופסים את ההתנגדויות, הקשיים והתגובות של הילדים .
האם אנחנו נבהלים, מפוחדים, מרגישים רע או עוברים בתוכנו תהליך של ברור פנימי והובלה של הסיטואציה כמו שנראית לנו נכון ואמיתי.
כתבה: חיה'לה אליצור – מנחה ויועצת בגישת שפר
מוזמנים להתרשם מקורסים מקצועיים ומקוונים שלנו בתחום ההורות:
