מתיש, מתיש, מתיש זאת המילה שאני שומעת הכי הרבה במפגשים שלי עם הורים. לא פלא.
בכל הספרים, הסדנאות והגישות אומרים, שאמא טובה חייבת להיות מכילה ורגועה גם כשהיא עייפה, בסוף הריון או אחרי ניתוח קיסרי, גם אם הילד מתפרץ עליה, אחרת הילדים ירגישו שלא רואים אותם ואת הצורך שלהם.
שאמא טובה צריכה לתת מרחב ובחירה, ומצד שני לא יותר מידי כדי שהילדים ירגישו יציבות.
היא גם צריכה להיות בגובה העיניים עם הילדים שירגישו פתוחים ובנוח לפנות אליה, אבל לא בהגזמה כי ילדים צריכים הורים ולא חברים.
אמא טובה צריכה וצריכה וצריכה..
וזה הולך ומסתבך, ונהיה מתיש ובילתי אפשרי לרובנו.
אנחנו ההורים מוצאים את עצמינו כבולים ומוצפים באין סוף דרישות ותנאים להורות.
כל יום נולדת תפיסה חדשה שחייבים לאמץ אותה, ושרק ככה צריך .לא משנה אם היא סותרת את הדרישה של אתמול או מחר! ואם לא, אין לדעת מה יקרה לילדנו ואיך יגדלו ויצמחו. ובתוך כל הרעש, אנחנו נחנקים ותמיד מרגישים שלא עשינו מספיק,
ומספיק טוב.
כי מי יכול לעמוד בדרישות האלו?
אנחנו בני אדם בסוף.
כבר לגמרי שכחנו מי אנחנו מה אנחנו באמת רוצים, מאמינים, עבור הילדים והבית שלנו.
מה אני כאמא-רוצה?
פעמים רבות אני שואלת הורים, מה אתם רוצה שיהיה בבית הזה?
הם בהלם מהשאלה, כבר לא יודעים איך לענות עליה בתוך הרעש הזה.
אבל כשהשאלה עולה לאוויר, פתאום, הם מתחילים להקשיב, ולהסיט את כל הצריך, חייב ותנאי, ולשמוע מה הם בתוך תוכם רוצים באמת.
כי אין באמת אין דרך אחת נכונה להיות הורה.
מה שנכון לי לא בהכרח נכון לאחותי,
גיסתי או השכנה שלי ,ואפילו לבן הזוג שלי.
הורה זה אדם עם אמונות, מחשבות רצונות, יכולות ודעות משלו. וע"פ האישיות שלו הוא מנהל ומוביל את ביתו ומחנך את ילדיו.
ככל שנקשיב פנימה ונחזק בתוכנו את ההבנה שאין תנאי להורות שלנו,
נוכל להשתחרר ולא לכבול את עצמנו בכל מחשבות העולם, התאוריות או השכנים ולשוב להיות ההורים שרצינו להיות.
ולצאת לחרות אמיתית.
כתבה: חיהלה אליצור – מנחה ויועצת בגישת שפר
שאמא טובה צריכה לתת מרחב ובחירה, ומצד שני לא יותר מידי כדי שהילדים ירגישו יציבות.
היא גם צריכה להיות בגובה העיניים עם הילדים שירגישו פתוחים ובנוח לפנות אליה, אבל לא בהגזמה כי ילדים צריכים הורים ולא חברים.
אמא טובה צריכה וצריכה וצריכה..
וזה הולך ומסתבך, ונהיה מתיש ובילתי אפשרי לרובנו.
אנחנו ההורים מוצאים את עצמינו כבולים ומוצפים באין סוף דרישות ותנאים להורות.
כל יום נולדת תפיסה חדשה שחייבים לאמץ אותה, ושרק ככה צריך .לא משנה אם היא סותרת את הדרישה של אתמול או מחר! ואם לא, אין לדעת מה יקרה לילדנו ואיך יגדלו ויצמחו. ובתוך כל הרעש, אנחנו נחנקים ותמיד מרגישים שלא עשינו מספיק,
ומספיק טוב.
כי מי יכול לעמוד בדרישות האלו?
אנחנו בני אדם בסוף.
כבר לגמרי שכחנו מי אנחנו מה אנחנו באמת רוצים, מאמינים, עבור הילדים והבית שלנו.
מה אני כאמא-רוצה?
פעמים רבות אני שואלת הורים, מה אתם רוצה שיהיה בבית הזה?
הם בהלם מהשאלה, כבר לא יודעים איך לענות עליה בתוך הרעש הזה.
אבל כשהשאלה עולה לאוויר, פתאום, הם מתחילים להקשיב, ולהסיט את כל הצריך, חייב ותנאי, ולשמוע מה הם בתוך תוכם רוצים באמת.
כי אין באמת אין דרך אחת נכונה להיות הורה.
מה שנכון לי לא בהכרח נכון לאחותי,
גיסתי או השכנה שלי ,ואפילו לבן הזוג שלי.
הורה זה אדם עם אמונות, מחשבות רצונות, יכולות ודעות משלו. וע"פ האישיות שלו הוא מנהל ומוביל את ביתו ומחנך את ילדיו.
ככל שנקשיב פנימה ונחזק בתוכנו את ההבנה שאין תנאי להורות שלנו,
נוכל להשתחרר ולא לכבול את עצמנו בכל מחשבות העולם, התאוריות או השכנים ולשוב להיות ההורים שרצינו להיות.
ולצאת לחרות אמיתית.
כתבה: חיהלה אליצור – מנחה ויועצת בגישת שפר
מוזמנים להתרשם מקורסים מקצועיים ומקוונים שלנו בתחום ההורות: