כתבה נעמה אלפסי מנחת הורים בגישת שפר
איך היה בבית הספר? שאלה תמימה , הבעת התעניינות, קשר.
מדי יום אני מוצאת את עצמי שואלת בספונטניות את הילדים שלי את השאלה התמימה הזו.
תמימה לכאורה. פתאום הבנתי מה אני בעצם עושה בלי שהתכוונתי כשאני שואלת את השאלה הממש לא תמימה הזו.
איזה מסר מצאתי את עצמי מעבירה לילדים שלי בלי שהתכוונתי אליו בכלל.
ברגע שהבנתי את הטעות, התחלתי לשאול מה עשית, במקום, איך היה לך.
כשאני שואלת איך היה-איזה תשובה צפויה להגיע?
איכות התשובה תנוע בין כיף ללא כיף או לחילופין פירוט על איזה ילד מעצבן שהציק בהפסקה או מורה שנתנה הרבה שיעורי בית.
לעיתים נדירות הכיף יקבל גם הוא פירוט נרחב יותר, במידה והיתה איזו פעילות בבית הספר או שיעור שהשאיר רושם.
אבל התשובה היא לא הדבר החשוב בסיפור הטעות היא בעצם השאלה, כיון שהמסר שהעברתי בלי שהתכוונתי הוא שזה הדבר החשוב.
איך היה. כלומר איך היתה ההרגשה. אמנם חשוב לי שלילדיי יהיה נחמד ונעים, אך זה לא הכי חשוב מבחינתי.
לדוגמה אם הילד ירצה עוד ממתק ומבחינתי זה לא טוב לו, אגיד לו לא גם אם יהיה לו פחות כיף.
בעצם השאלה, העברתי מסר מוטעה שחווית הכיף וההנאה שלך ילד מתוק היא הדבר הכי חשוב בעולם.
יתכן כי פעמים רבות בחיים הוא יידרש לעמל, למאמץ לויתור והחיים לא יספקו לו כיף, ועדיין הוא יוכל לבחור לשמוח.
המסר הבעייתי השני הוא שמה שהילד מרגיש היא משהו מוחלט הנקבע לפי מה שקרה לילד.
כיף כי המורה עשתה שיעור כיף , לא כיף כי הילד הציק. אבל בעצם האם נעים לי או לא, האם החוויה שארגיש תהיה טובה או לא תלויה אך ורק בי.
האם אותו ילד מציק יתפוס את כל הבמה או יישכח אחרי שתי דקות,
האם אבחר ללמוד מהשיעור ולהרגיש טוב שהתאמצתי ולמדתי משהו חדש בלי קשר לאיך המורה העבירה את השיעור זה המסר שאני רוצה שילדיי ישמעו. המסר, שאתה ילד מתוק יכול לבחור איך לחוות את כל מה שמתרחש סביבך.
המובן מאליו הוא שטוב להם. מדוע? כי הם אחראים לכך ומדוע שיבחרו שלא יהיה להם טוב?
הם תמיד יכולים להסתכל על המציאות החיובית. כשאני שואלת אותם איך היה, אני בעצם מטילה בכך ספק.
החלטתי לשנות. במקום לשאול איך היה אני מתחילה לשאול מה עשית. מה למדת היום בבית הספר?
כי המסר הוא- אתה אחראי ללמידה שלך בכל מצב. למי עזרת היום בבית הספר?
איזה מעשה טוב עשית היום בבית הספר? כי המסר הוא אתה כאן בעולם במטרה לתת ולא במטרה לקבל.
אני רוצה שהשאלות הספונטניות שלי יהיו מחוברות לדברים שחשובים לי באמת,
לדברים שביכולתם של ילדיי לעשות כדי לגדול להיות אנשים טובים יותר מדי יום.
האם יבחרו גם להרגיש סיפוק ושמחה? בהחלט יתכן. זו תהיה התוצאה. לא המטרה.
מוזמנים לקרוא ולקבל מידע נוסף אודות:
